“הייתי חייב לתת לה מכות, קרעתי אותה”

                                                              

‏04 יולי 2024                                                                                                   

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות במלוא העבירות שיוחסו לו בכתב האישום – עבירות אלימות קשות שביצע כלפי בת זוגו – חבלה חמורה, פציעה כשהעבריין מזוין, תקיפת הגורמת חבלה של ממש, וכן בכליאת שווא של המתלוננת במשך כיממה, שיבוש מהלכי משפט ומסירת ידיעה כוזבת על עבירה. ביוזמת בית המשפט ולאחר שניתנה לנאשם הזדמנות נאותה להתגונן, הורשע הנאשם גם בעבירה של מעשה מגונה.

בית המשפט קיבל במלואה את עתירת המאשימה לעונש, וגזר על הנאשם 7 שנות מאסר בפועל, מאסרים על-תנאי, פיצויים בסך 50,000 ₪ לנפגעת העבירה וקנס בסך 5,000 ₪.

 

במסגרת גזר הדין עמד בית המשפט על כך שנסיבות ביצוע העבירות יוצאות דופן בחומרתן, ועשויות היו להצדיק הגשת כתב אישום חמור יותר בבית המשפט המחוזי. בית המשפט התייחס לפערי הכוחות בין בני הזוג– פיזית, כלכלית, מנטלית וחברתית. הנאשם פגע במתלוננת באכזריות בדרכים שונות ולאורך זמן, הן בידיו וברגליו, והן תוך שימוש בכלי משחית, אלה וסכין, אשר נועדו להעצים את הפגיעה, החבלה והמכאוב, באופן הממחיש את כוונתו של הנאשם להרע למתלוננת. רצף האירועים מבעית. הסצנה כולה, כאילו לקוחה מסרט אימה. 

 

הנאשם, בן כ-45, עבד כמאבטח בחופי נתניה, והתגורר במכולה בחוף סירונית. המתלוננת (שמה ופרטיה אסורים בפרסום), בת כ-40, חסרת מעמד בישראל, הועסקה בעבודות ניקיון, הכירה את הנאשם בתקופה משברית בחייה, והתגוררה עמו במכולה משך כמחצית השנה. ביום 24.3.23 בסמוך לשעה 22:00, בשעה שהמתלוננת הכינה ארוחת ערב, נכנס הנאשם למכולה כשהוא תחת השפעת אלכוהול, והחל לתקוף את המתלוננת בכך שסטר בפניה, בעט בכל חלקי גופה, והיכה בפניה באגרופים. הנאשם נטל אַלָּה, אשר שימשה אותו בעבודתו, והיכה נמרצות באמצעותה את המתלוננת באזור הצלעות והאגן. אז נטל סכין, ודקר בה את המתלוננת שלוש פעמים באזור האגן. בשלב זה דחף הנאשם את המתלוננת אל מחוץ למכולה, והמשיך לתקוף אותה במכות בפניה, בעיטות בגופה, ומכות אלה בכל חלקי גופה. בהמשך תפס הנאשם בשערה של המתלוננת, גרר אותה בחזרה לתוך המכולה, שם המשיך וטלטל אותה. 

כשהפסיק הנאשם לבסוף את מעשי האלימות, מצאה עצמה המתלוננת כשהיא חבולה ופצועה בכל חלקי גופה, על סף עילפון. לאחר שאזרה את שארית כוחותיה כדי לפשוט את בגדיה המגואלים בדם, המשיך הנאשם “לגלות יצירתיות”, ועבר לשלב חדש ב”טיפול החינוכי” שנתן למתלוננת. 

הוא דחף אותה לעבר המיטה, והחל לצלמה בווידאו, כשהיא עירומה, תוך שהוא ממשש את שדיה, גוער בה, ומדבר אל קהל בלתי נראה, אליו כביכול יועד התיעוד (הסרטון חסוי – תמלולו בגז”ד).

אם תמונה שווה לאלף מילים, הרי שהסרטון משקף באופן שאיננו משתמע לשתי פנים את מעשיו של הנאשם. התיעוד קשה. הלב נכמר ויוצא אל המתלוננת שצולמה כשהיא עירומה, חבולה ופצועה בכל חלקי גופה, פניה נפוחים ומעוותים כתוצאה מאלימות קשה. היא שוכבת חסרת אונים, הכרתה מעורפלת, בקושי מגיבה, מתחננת לנאשם שיכסה אותה, כי קר לה. הנאשם בסאדיסטיות משולבת בביזוי מיני גוער במתלוננת, מזיז את גופה מצד לצד משל הייתה בובת סמרטוטים, מספר לקהל צופים עלום אודות מעשיו הברוטליים במתלוננת, ואפילו הסביר מדוע העניש את המתלוננת – היא בגדה בו עם אחרים, ולכן “הייתי חייב לתת לה מכות, קרעתי אותה”. 

בית המשפט עמד על כך שעצם צילום הסרטון בידי הנאשם, והשילוב בין האופן הפיזי בו נהג במתלוננת במהלכו, ה”שאלות” שהפנה כלפיה, הגערות, הצגת מעשיו כניסיון להיטיב את דרכיה ולחנכה, והשיח עם הצופים הפוטנציאליים אליהם לכאורה ייעד הנאשם את הצילום, כל אלה עולים כדי מעשה מגונה ברף החומרה הגבוה ביותר, כמעין “מלאכת מחשבת של התעללות וביזוי מיניים”.

 

לאחר שתקף בברוטליות את המתלוננת, חבל בה ופצע אותה (לרבות שברים מרוסקים בצלעות, שבר באף, חתכים מדממים באזור האגן והמטומות בפניה ובכל חלקי גופה), יצא הנאשם מהמכולה, ונעל את המתלוננת בפנים, ללא אפשרות לצאת. הוא שב למקום למחרת בבוקר, התיר לה לצאת כדי לעשות את צרכיה, ובהמשך שב ונעל אותה בתוך המכולה. הנאשם חזר למקום פעם נוספת במוצאי השבת. בשלב זה הזמין הנאשם משטרה למקום, אך הורה למתלוננת למסור לשוטרים גרסה כוזבת, לפיה שלושה נתינים זרים הגיעו מהים בסירה, והם שתקפו אותה. בעקבות הדיווח החל חיל הים בסריקות נרחבות, כמובן ללא ממצאים. 

רק בחלוף זמן ממושך, כשהתברר כי מדובר בהודעת שווא, הופסקו הסריקות.

 

בית המשפט התייחס לנסיבות כליאתה של המתלוננת, מבלי שקיבלה טיפול רפואי, ולסיכון שהדבר היווה לבריאותה הפיזית והנפשית. עוד הפנה בית המשפט לתסקיר קורבן שהתקבל בעניינה, חרדת המוות ותחושות ההשפלה והביזוי שהיוו מנת חלקה במהלך האירועים. המתלוננת סובלת מתסמיני דיכאון מתמשכים, איבדה אמון בבני אדם בכלל ובגברים בפרט, חלה ירידה קשה בכישורי החיים שלה. מאישה עצמאית שהתגוררה שנים רבות לבדה, הפכה למפוחדת, מגלה קשיי התמצאות במרחב, וקיים חשש של ממש מפני מסוגלותה לשוב בעתיד לחיים עצמאיים.

 

בסוף גזר הדין הפנה בית המשפט דבריו במישרין למתלוננת: “חזקי ואמצי. העדת בגבורה אודות האירועים האפלים שנאלצת לחוות על כורחך. כולי תקווה כי תצליחי להתנשא מעל התהום בה את מצויה, להמשיך בחייך, ולהשיב לעצמך את היכולת לתת אמון באחרים”.

 

גזר הדין ניתן בפומבי ומותר בפרסום. שמה של המתלוננת ופרטיה חסויים.

תגובות

תגובות