אין לי ספק שהמצב בכל הקשור ליחסי ההורים ובית הספר אינו טוב כיום.

מעידה על כך כאלף עדים דווקא אותה פניה בעילום שם שנשלחה לאירית מרק ולידיעת כל חברי וועד ההורים המוסדי ב"גורדון"; פניה שלהבנתי יש בה בעיקר קריאה לעזרה ושידור של מצוקה אמיתית שאותה אם אלמונית לא ידעה איך לבטא בדרך אחרת.

השאלה המרכזית המטרידה אותי, לכן, היא מה גרם לאם בבית ספר לפנות לעתונות בעילום שם – ומה הסיבות האמיתיות לחשש שלה מפני פניה ישירה להנהלת בית הספר. כשהורה פוחד לפנות להנהלת בית הספר של ילדו – זה מצב בלתי נתפס ובלתי נסבל.

אני חולק על התמונה הוורודה שמציירת בדבריה עמיתתי לוועד, אפרת פינגר. אפרת מציגה את הדברים מנקודת מבטה האישית בלבד – שהיא בהחלט לגיטימית – אך אין בה כדי לשקף תמונה כוללת.

תפקידו של וועד הורים מוסדי בבית ספר הוא לייצג את כל ההורים – ולא רק את המרוצים שבחבורה ובטח שלא להמדד לפי מידת שביעות הרצון של הילדים הפרטיים שלנו. האתגר הנו להפוך את כולם לכאלה המקבלים פתרונות ומרוצים. אישית, לו הייתי צריך כהורה פעיל בבית הספר המשמש גם ככתובת לפניות של הורים אחרים לפעול רק לפי מידת שביעות הרצון של הילד הפרטי שלי – הייתי צריך לשבת בלי לפעול כי לשמחתי אין ולא היו לי שום צרכים בתחום הזה

אין ספק שדברים צריכים להאמר בצורה ישירה וגלויה – זה עדיף תמיד – אך לצערי כהורה הפעיל מזה שנים רבות בוועד ההורים של בית הספר ומשמש לא אחת כתובת להורים בבית הספר, מוכרים לי יותר ממקרה אחד של הורים שאינם מרוצים מהנעשה בבית הספר; כולל כאלה החוששים להעלות את טענותיהם בפני המנהלת או בפני המפקחת ומעדיפים משיקולים שונים להעלות את דבריהם רק בפני חברים מסויימים בוועד ההורים. זה בדיוק תפקידו של הוועד – לייצג את אותם הורים ולהיות להם לפה. ועד הורים אינו רק ועדת קישוט וועדת תרבות החשובות מאד לכשעצמן. שוב אומר כי המצב הזה עגום משום שהוא מעיד על דבר מה לא טוב. חששות העולים מיותר מהורה אחד כנראה שאינם ללא בסיס.

האמירה בעניין הקשר בין המצב כיום, לבין לכתה של יפה עזרא היא לא עניינית וקנטרנית, אם לא מעבר לזה. אלה שאינם מרוצים אינם קומץ אנשים הזויים שחיים בעבר הרחוק, אלא חבורה נכבדה של הורים, חלקם ותיקים מאד בבית הספר המכירים היטב את המוסד והוא חשוב להם מאד. כאלה המכירים גם ימים אחרים של התנהלות ביחד ובשיתוף בין ההורים לבית הספר – מעורבות ולא התערבות. ויחד עם זאת, גם בקרב הורים פחות ותיקים בבית הספר – קיימת מידה מסוימת של חוסר שביעות רצון מהמצב.

אוסיף ואומר, כהורה היתה לי בקורת על יפה עזרא כמנהלת ועל דברים שקרו בבית הספר בתקופתה – אבל אין קשר בין הביקורת לבין היכולת לתפקד בצוותא לקידום נושאים לרווחת התלמידים ברוח של שיתוף פעולה, ובעיקר, ללא חששות מצד הורים שאינם מוכנים לדבר…

חסרה כיום אוירה אמיתית של שיתוף בבית הספר. התחושה אצל לא מעטים היא שכל רצון לעשות משהו נתקל בחומות של חשדנות, שלא לומר מעבר לכך. המקרים של הורים החוששים לדבר עם המנהלת פן יבולע לילדיו הם הדוגמא הקיצונית למצב בו נמצאים יחסי ההורים ובית הספר.

הביקורת על הנעשה בבית הספר כל כולה עניינית ומטרתה לשפר את הנעשה בבית הספר.

לראיה, דווקא ההורים שהם מראשי המבקרים את הנעשה בבית הספר – הם הראשונים – כן – הראשונים – לקדם נושאים חשובים בבית הספר למען בית הספר ולרווחת התלמידים ותקצר היריעה מלפרטם. כל זאת, למרות התחושות הקשות בגין העדר שיתוף פעולה אמיתי מצד בית הספר. הדברים מוכרים הכר היטב להורים ולחברים בוועד ההורים המוסדי. אינני חושב שנכון לפרט כאן ועכשיו את הדברים המוכרים לנוגעים בדבר; מה גם שביחס לחלקם ראוי לשמור על צנעת הפרט של הילדים וההורים.

הסיסמא של "רוח גבית" – נטולת כל תוכן ממשי – משום שבית הספר זוכה לשיתוף פעולה אמיתי דווקא ראשי המבקרים את המתרחש בו והם ראשי העושים במלאכה. גם כיום, יותר מתמיד. אף אחד לא עושה את הדברים כדי שימחאו כפיים – אלא רק ואך ורק למען הילדים – כי הם החשובים – ומגיע להם הטוב ביותר.

אכן, מפקחת בית הספר מעורבת בנעשה – וכמוה גם יו"ר הנהגת ההורים העירונית המעורב בנעשה בבית הספר יותר מבכל בית ספר אחר לדעתי – וגם בעובדה זו יש להעיד על הבעייתיות של המצב הקיים.

לא אפרט מקרים ספציפיים המוכרים לי – בגלל שאם הנוגעים בדבר היו מעוניינים – הם היו חושפים בעצמם את הדברים.

אני תקווה שהדברים בבית הספר ישתפרו – ונחזור לדרך המלך של שיתוף אמיתי למען הילדים ובית הספר.

כהורים – תמיד ידענו לשמור על הקו הברור של מעורבות ללא התערבות – ולפעול בשיתוף פעולה. בית הספר גורדון היה ידוע תמיד בחוזקת היכולות של ההורים בו "להזיז הרים" למען בית הספר בשיתוף עם בית הספר – ולמען הילדים – כי זו הנקודה החשובה באמת.