פרשה זו, מכונה פרשת המרגלים. עם ישראל על סף כניסה לארץ. משה שולח שנים-עשר אנשים, מראשי כל שבט, לתור את הארץ – להכיר אותה ואת היושבים בה. כשחוזרים המרגלים, מתחילים בסיפור בשבחה של הארץ, אך מאידך מספרים שהיושבים בה נראים ענקים, וכי לא נראה שיוכלו לכבוש אותה מידיהם.” לֹ֥א נוּכַ֖ל לַֽעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ” מלבד יהושע בִּן-נון וכָּלֵב בן יְפוּנֶה שמנסים לחַזֵק את רוח העם- “..עָלֹ֤ה נַֽעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ”:
בני ישראל מגלים פחד, מתלוננים וחלקם מביעים רצון לשוב למצרַיִם. על כך יוצא כעסו של השם והוא מבקש להשמיד את בני ישראל. משה מתפלל להשם ומצליח לשנות את גזירת ההשמדה. והעם נענש בהישארות במדבר ארבעים שנה, עד שיוחלף כל הדור שהביע רצון לחזור למצרים, והם מכונים – דור המִדְבָּר!
הפרשה מסיימת במצוות עשיית ציצית בקצות הבגד – אשר למעשה רומזת לחטא המרגלים, “וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַֽחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַֽחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם….״
“לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ… ”
רבי מנחם- מנחם מנדל מורגנשטרן מקוֹצ’ק, זצ”ל, היה מייסדה של חסידות קוצ’ק, ואחד הבולטים באדמו”רי החסידות בימיו. התפרסם בחריפותו, בפרישותו, בחדות אמרותיו הנוקבות, בהנהגתו התקיפה, ובחתירה לאמת המושלמת. מסופר על אחד מתלמידיו שהיה תלמיד-חכם גדול, שהיה שקוע במשך כל היום בלימוד. עם זאת, סבל מאוד מזיכרון חלש ומנטייה לשכוח את אשר למד. נכנס אל רבו ולבקש עצה וסגולה לחיזוק הזיכרון. הרבי מקוצ’ק, שהיה ידוע באמרותיו החריפות והשנונות, הגיב קצרות: “סגולה לזיכרון אתה מבקש? בתורה יש סגולה אחת – ‘ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם – למען תזכרו”
עוד מסופר, כי לפני פטירתו, נטל רבי אליהו בן שלמה זלמן זצ”ל (הגאון מוילנא) את ציציותיו בידיו, ואמר לבני ביתו שנצבו סביב מיטתו: “כמה קשה להפרד מהעולם הזה! כמה יקר כל רגע בעולם הזה! הנה, על ידי ציצית, שמחירה פרוטות מעטות, מקיים היהודי מצוה ומסוגל להגיע למדרגות עליונות, ואף לקבל את פני השכינה. היכן נוכל למצוא זאת בעולם הבא?!” ובמילים אלו יצאה נשמתו בטהרה ונאסף אל אבותיו.
יהי רצון שנזכה לעשות את ההבחנה בלב ובראש, בכל מבט בעיננו. מעל הכל נזכור מאין באנו … ולאן אנו הולכים.
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
