בפעולה אינטואיטיבית ניגשת כרמית ויצמן ליצור בחומרים המולידים תוצאה לא צפויה. במרכז יצירותיה צלם גוף, דמות לא מזוהה המשמשת מצע לניסיונותיה. ויצמן מחפשת את התדרים המתגלים במפגש בין חומרים שונים, וחושפת את אופי התדר והאנרגיה הסובבים את הדמות הקבועה במרכז עבודתה. האמנית מנסה ללכוד את תדר המקור של כל דמות. האנרגיה של הדמות ושל היחסים איתה מומרת לחומר, נובעת ממנה ומשתנה מדימוי לדימוי. 

החלודה, רכיב מהותי ביצירתה, הוא חומר בתהליך השתנות מתמדת, ובמגע עם חומצה ומים הוא מפיק צבעוניות חמה. העבודות המוצגות בחלל מתאפיינות בחומריות עזה, כאשר הבסיס הוא דמות המוטבעת בדיו או חלודה, חומצות וחומרים נוספים.

בעבודה “שלוש דמויות” יצרה ויצמן תבנית דמות ממתכת. במגע עם חומצות ומים היא מוטבעת במצע במה שהיא מכנה “הטבעת חלודה”. הדמות חסרת תווי פנים ואין לה מאפיינים מגדריים, נתפסת לעתים כגברית ולעתים כנשית, גבולותיה אינם ברורים. בסדרה “הטבעה” עורכת האמנית ניסיונות גם בבטון ומטביעה בו את הדמות, נטולת פנים ומוקטנת, והופכת אותה לתלת ממדית כמעט. הבטון, חומר יציב וחזק, משודך לחומרים נוזליים ולחלודה, שמרחיבים ומטשטשים את גבולות הדמות. בסדרה “מתעלה”, עבודות  בטכניקה של צבעי שמן ומים על נייר, הופכת הדמות להיות אמורפית ,ונמוגה. במרכז הסדרה “צללים”, דיוקן או חלקי דיוקן שמקורם בתמונת אביה של האמנית בצעירותו. תווי הפנים עובדו והופשטו עד הפיכתם לצלליות לא מזוהות של פנים; סדרה זו שונה וכוללת הדפס דיו על מצע בד, והטבעת צמחים שהשאירו עליו את חותמם. 

בתערוכה קודמת במוזיאון ינקו-דאדא ב-2002, הציגה האמנית רישומים שנעשו באופן מדיטטיבי ואינטואיטיבי. גם בעבודות הנוכחיות מאפשרת ויצמן למקריות ולאינטואיציה לייצר ולשנות את הדימוי.

ליאת מולכו

אוצרת התערוכה