חג סוכות תשפ”ה
מאת: חזי ברזני
“וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים”
חכם יוסף חיים זצ”ל, המכונה הבן איש חי, שהיה מחשובי הפוסקים, ועד היום נוהגים אלפי יהודים ע”פ פסיקותיו. בזמנו מחירם של ארבעת המינים בבגדד שבעיראק היה גבוה מאוד ורק מעטים יכלו לרכוש וביניהם חכם יוסף חיים זצ”ל.
עוזריו היו רוכשים לולב אחד, שתי ערבות ושלושה הדסים משולשים, אך כשהגיעו לאתרוג הפתיעו אותו בבקשה מוזרה. הם ביקשו לקנות כמה אתרוגים, אף שעל פי ההלכה נדרש רק אתרוג אחד.
הסוחר לא הבין “מפני מה אתם צריכים כמה אתרוגים? מה עוד שמחירם יקר מאוד ושווה ערך למשכורת חודשית?” השיבו העוזרים שזו בקשתו של הבן איש חי ושילמו סכום עצום בעבור שלושה מינים ועוד כמה אתרוגים. בערב החג היה מכריז הבן איש חי שכל בני העיר שלא עלה בידם לקנות את ארבעת המינים, יוכלו להשתמש בסט שקנה לעצמו. וכך למחרת הגיעו אליו מאות רבות של אנשים לקיים את המצווה. בתחילה בירך הבן איש חי על ארבעת המינים והקהל ענה “אמן” בהתרגשות רבה ואחר כך מסר אותם לקהל.
ארבעת המינים עברו מיד ליד, רבים זכו במצווה. אך לעיתים, תוך כדי כך, נפל האתרוג או השתפשף ונפגם, והיה צורך להחליפו באתרוג חדש. כשעוזריו של הרב מחזיקים בידם ארגז ובו אתרוגים נוספים להחלפה בעת הצורך. למראה התופעה שאל אחד מתלמידי החכמים את הבן איש חי: “כיצד אתה נותן לרבים להשתמש בארבעת המינים שלך, והרי הם נפגמים, ואתה מסכן בכך את האפשרות ליטול בימים הבאים ארבעת המינים בהידור?” השיב לו הבן איש חי: “מצוות זיכוי הרבים נעלה יותר לאדם יותר מאשר יהדר לעצמו.”
אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר ‘שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלְּךָ’, זוֹ מִדָּה בֵּינוֹנִית; שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי’, עַם הָאָרֶץ.
‘שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלְּךָ’, חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי’, רָשָׁע (משנה אבות ה י) – בואו נהיה פחות בינוניים וקצת יותר חסידים.
אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבַשִּׁבְיָה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
חג סוכות שמח
חזי ברזני
