וינגייט 17, הרצליה פיתוח

“האמנות שלי אינה מנסה להסביר את עצמה. היא מבקשת שירגישו אותה – כמו ניחוח, כמו מוזיקה, כמו זיכרון שחוזר בחלום. ”מיקה דרימר

בלב ליבה של הרצליה פיתוח , בינות צמחיה עבותה ועלים מרשרשים, ניצב מבנה שאי אפשר להגדירו במילים שגרתיות: Museumika Drimer – חדרי פלאות.

לא תערוכה, לא מוזיאון רגיל, לא סדנה ולא חנות עיצוב – אלא חוויה טוטאלית של נשמה ויצירה.

האמנית הרב תחומית מיקה דרימר, יצרה כאן מרחב מרהיב שהוא מפגש בין דמיון ומציאות, בין זמן וחומר, בין ילדות מחבקת וחכמה עתיקה.

במשך יותר משני עשורים  היא בונה עולם שלם – שמלות מקרמיקה שנראות בתנועה, תכשיטים מעור וזהב, נעליים שעוצבו בהשראת סיפורים אישיים, אהילים שהם שמלות, ואמנות דיגיטלית רבת שכבות.

כל פריט נושא את חתימת הנפש שלה – מגע אישה הופך רעיון למציאות וחומר לסיפור.

 “חלום הוא לא בריחה מהמציאות – הוא דרך לגעת בה באמת.”

ולמשוטט בתערוכה, בין חדרי המוזיאון, יש אכן תחושה של חלום , של ריחוף אך עם זאת חיבור למציאות של כל אחד ואחד ויצירת חיוביות חדשה.

המפגש עם היוצרת, מיקה , הוא מפגש חי, שבו היא  מספרת את הסיפור האישי שלה, ואת הפילוסופיה שמאחורי כל יצירה.

לא כדי להסביר, אלא כדי להאיר.

 

במוזיאון , אין הפרדה בין אמנות לעיצוב, בין אסתטיקה למהות.

זו שפה חדשה שנולדת מכנות, דיוק ואינטואיציה.

"לא מתכננת את הצבע או הצורה –נותנת ליד וללב להוביל, ומתוך הזרימה נולדת שלמות."

עיצוב נעליים

הנשיות החושנית, החיים המתובלים בצחוק ואור, הכיכרות והשווקים של איטליה – כל אלה נמצאים בנעליים שעיצבה כמחווה לנשיות שלא מפחדת להיות נוכחת.

כך גם בשאר הקולקציות – שוקולד, קינוחים, טבע, תשוקה – הכול מתחיל מסיפור אישי והופך לאמנות שנוגעת באחרים.

 

המשמעות התרבותית – מוזיאון שנולד מהנפש

בעולם שבו אמנות הופכת לעיתים למוצר, Museumika Drimer הוא נשימה אחרת.

זהו מרחב עצמאי שנולד מתוך האמן עצמה – לא ממסד, לא גוף עירוני, לא קרן – אלא אישה אחת, יוצרת אחת, שבנתי בעשר אצבעותיה יקום שלם.

ייחודו של המוזיאון הוא בכך שכל פרט בו – מהשלט בכניסה ועד לאור שנופל על הקרמיקה – נוצר על ידי אותה יד.

אין כאן הפרדה בין אדריכלות, אמנות, עיצוב ואוצרות – הכול נשזר לשפה אחת של שלמות.

המוזיאון מציע נקודת מבט חדשה על נשיות ויצירה:

לא כקישוט, אלא ככוח חיים.

לא כהצהרה חיצונית, אלא כעדות פנימית לכך שאמנות יכולה להיות דרך חיים שלמה – נשימה, תפילה, חלום מתמשך.

אמנות השכבות

עולם הדימויים שלה בנוי משכבות – לא רק של צבע וחומר, אלא של זמן, רגש ותודעה.

כל יצירה נושאת בתוכה שכבות של חיים – עבר, הווה, חלום וזיכרון.

יוצרת בתלת־ממד, אך מתייחסת לכל יצירה כאילו היא נעה ונושמת;

כמו שמלה ברוח, כמו מחשבה שנשארת תלויה בין שמיים לאדמה.

השכבות אינן רק טכניקה – הן פילוסופיה.

הן מלמדות שהיופי טמון במורכבות, שהעומק נוצר מהמגעים, מהסדקים, מהניסיון לחבר בין ניגודים.

על הקסם

קשה להגדיר את מה שמתרחש כאן – אבל כמעט כל מבקר מתאר תחושה דומה: שקט, רוך, פליאה.

המקום פועל כמו מנגנון עדין שמחזיר לאדם את תחושת ההשראה שאבדה לו.

אנשים יוצאים מפה אחרים – רכים יותר, סקרנים יותר, פתוחים יותר לחיים.

 

בין מציאות לחלום

 

מתארת את עצמי כמי שחיה בשני מישורים – מציאות ודמיון.

העולם שלי אינו חיקוי של מה שקיים, אלא הרחבה שלו.

בין אם זו נעל בהשראת תות שדה, שמלה מקרמיקה שנראית כמו בד, או אהיל מעור שנראה כמו תנועה של נשימה –

הכול נולד מאותו מקום שבו חלום וחומר מתמזגים.

לא שואפת ללמד, אלא לעורר. לא להסביר, אלא לפתוח חלון פנימי.ולא להתנצל.

– חדרי הפלאות

המקום שבו הנשימה פוגשת את הנשמה

יש מקומות שנבנים מאבן, ויש מקומות שנבנים מהרגשה.

Museumika Drimer – חדרי פלאות הוא מקום שנבנה מהנשימה.

כשנכנסים אליו, משהו בגוף משתנה –

הקצב מאט, המבט מתרכך, העולם מתכנס פנימה.

זהו מרחב שבו כל חוש מתעורר – העין רואה, העור זוכר, הנשימה נפתחת, הלב נענה.

אין כאן גבול בין אמנות לבין חוויה, בין חלל לבין תודעה.

זהו מסע עדין בין מראות, ריחות, מרקמים ואור –

שבו כל מבקר הופך לחלק מהיצירה עצמה.

היצירות נולדות מהקשבה –

לילדה הפנימית, לצבעים של הזיכרון, לרחש הלב.

זו יצירה שצומחת מבפנים, מתוך תשוקה נקייה מאמביציה,

שבה החלום הוא מציאות, והמציאות – שכבה אחת מתוך אינסוף.

 

דרימר האמנית ,  מאפשרת לעצמה להיות הילדה שמתלהבת ממה שיצאה ממנה זה עתה,

בלי שיפוט, בלי פחד, רק חדווה של גילוי.

כך נולדים העולמות שלה . שמה, Drimer, נושא בתוכו את הייעוד: לדעת לחלום.

לא חלום של לילה – אלא של תודעה ערה,

כזו שמאמינה, מתמידה,

ומגשימה בלי מאמץ – רק מתוך הקשבה.

שמלות מקרמיקה הנראות בתנועה, תכשיטים מעור שנושמים, נעליים המספרות סיפור, ואור שמתחפש לטקסטיל.

חוויה רב־חושית שאין לה אח ורע בעולם

המקום הזה, על כל שכבותיו, הוא מעין היכל נשימה קולקטיבי.

המבקרים בו חווים לא רק אמנות – אלא עצמה.

הצבעים משקפים רגשות, המרקמים מזכירים את הגוף,

והשקט הופך לניגון פנימי.

המקום שנוגע בכל אחד

למרות העומק, הרוח והיוקרה,

המקום הזה נגיש לכל אדם.

אין בו מחסום של הבנה, רק דלת פתוחה של חוויה.

כל מי שנכנס – איש, אישה, צעיר, מבוגר –

מוצא שם רסיס של עצמו.

כי בפלא הזה טמונה אמת פשוטה:

שבכל אחד מאיתנו יש נשמה יצירתית שרוצה רגע לנשום.

Museumika Drimer – חדרי פלאות הוא לא עוד יעד תרבותי.

זהו רגע של חסד בעולם רועש.

מקום שבו אפשר לעצור, להיזכר, להתרגש, ולהתמלא מחדש.

מקום שבו הנשימה והחלום נפגשים.

 

אתר המוזיאון : www.mikadrimer.com