בית ספיר, רח' ירושלים 35 כפר-סבא
שעות פתיחה : ימים א'-ה' 9:00–20:00, ו' 9:00–12:00
16/6/26 – 12/7/26
אוצרת אביה ממון
פתיחת התערוכה –16/6/26 יום רביעי בשעה 19:00
יהודית אחי – דרור, רופאה בהכשרתה, עסקה בטיפול גופני-נפשי במשך 30 שנה. לאחר יציאתה לגמלאות החלה להתעמק בנושא האהוב עליה – אמנות ולמדה קורסים מגוונים בתחום הציור המופשט אצל אמנים מארה"ב ואנגליה. מתגוררת ויוצרת בכפר סבא. לאחרונה מציגה בכמה תערוכות יחד, וזו תערוכת היחיד הראשונה שלה המוצגת בבית ספיר בכפר סבא באוצרותה של אביה ממון.
האמנית אוהבת ליצור בטכניקות שונות ונותנת ביטוי לכישרונה בכמה תחומים. רוב הפורמטים של יצירותיה הם קטנים ואינטימיים. היא מציירת בצבעי אקריליק על פלטות עץ , קנווס או נייר, לעיתים משלבת בציוריה קולאז'ים.
בחלק מהציורים יש חלוקה לגריד לא סדור, אשר צוייר בריתמוס, כמנגינה או קוד שמסקרן יהיה לפענח. שרטוט הגריד והריבועים ביצירות מרמז על חלונות הנפתחים אל הנפש וחוקרים כאב או פצעים שלא נרפאו, נושאים החבויים בנפש פנימה וקשורים לעָבָר המשפחתי שלה, רווי הזיכרונות מתקופת השואה. סדר ה"חלונות" מופר שוב ושוב באופן מכוון בעזרת שרטוטים דמויי כתב יד בדומה לחתימה אמנותית. קיימות הצטלבויות של קווים וריבועים קופצניים, מה ששובר את היציבות ומכניס מתח תנועתי. יש מקומות שבהם הסדר מתרופף לגמרי, נוצרת רכות מכוונת המאפשרת נשימה.
לאחרונה, יצרה יהודית סידרה המציגה צילומי עצים, עם התמקדות בגזעים והטקסטורה המגוונת שלהם, באמצעותם היא מעבירה מסר של אחדות מתוך שונות. הסידרה מרגשת במיוחד ונוצרה בהשראת צילום של עצי צפצפה שחורה הצומחים באושוויץ, זקופים כמתריסים, ומהווים עדות אילמת ושחורה משחור, לעברו המכאיב של המקום. צילום זה, והזיכרון של שהיית אמה וסבתה במחנה זה, אשר השאיר בנפשה פצע פתוח, הם מה שדחף אותה ליצור סדרה זו. הטכניקה של העברת צילומי העצים בהדפס לייזר אל הבד גורמת לפגמים בהדפסה, מה שיהודית מצאה לנכון לתקן כמו במסורת הואבי סאבי (קינצוגי) היפנית של תיקוני שברים ופגמים בזהב המעלים את ערכו של החפץ הפגום.
לדבריה: "ישנו ערך רב, יופי ועומק בחלקים הלא מושלמים של כולנו".
סדרת הקולאז'ים המוצגת בתערוכה כוללת ציור שנוצר בזמן מלחמת אוקטובר בהשראת אגם ברגר, התצפיתנית הכנרית שנחטפה ממוצב נחל עוז, חזרה מהשבי ושבה לנגן. ציור זה, שנבחר להופיע בהזמנה לתערוכה, יוצר תהודה עמוקה בעולמה של יהודית, שלמדה נגינת כינור בילדותה. אגם מהווה עבורה מקור השראה כמי שעמדה בפני קשיים בלתי אפשריים ויכלה להם.
התערוכה היא הצצה לנפש האמנית וביטוי מעשי של רגשות וזיכרונות שהיא מעלה בעזרת מכחול ומצלמה על הבדים ועל הפנלים מהעץ.
