לע״נ מו״ר אבינו וסבינו היקר יוסף בן נזימה ז״ל

הקב"ה מנחה את משה לשלוח 12 אנשים בכירים (אחד מכל שבט) למשימת תיור ! בארץ ישראל. המשימה נמשכת 40 יום, בהם תרו את כל רחבי ארץ הקודש .

עם שובם וכל העם מתכנס כדי לשמוע את סיכום הסיור. המרגלים מספרים על התופעות המדהימות שפגשו. ומתארים את ארץ ישראל כארץ נפלאה. אולם, לאחר התיאור אילו נותנים פרשנות משלהם! ומתריעים שאין סיכוי שבני ישראל יצליחו לכבוש את הארץ.
מהומה רבה ומרד פורצים במחנה ישראל… האם עברנו את כל המסע הגדול רק כדי להגיע לארץ שלא ניתן להיכנס לתוכה? התלונות הינם ישירות כלפי משה ואהרון, ואף כנגד השם!

רק שניים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה מביעים גישה שונה, סותרים את תלונות העם, הם אמנם מסכימים לעובדות, אך משוכנעים שאם השם רוצה להכניס אותנו לא״י כך יקרה .

הקב"ה מביע כעס גדול על בני ישראל למרות כל מה שראו במצרים, על הים ואת המן, ועדיין אינם מאמינים בכוחו…
ועל כן גוזר כי דור המדבר המלינים לא יזכו להיכנס לארץ ישראל. 40 שנה יחיו במדבר ושם גם ימותו. רק צאצאיהם יזכו להכנס לא״י.

לפעמים נדרשת גבורה לעמוד מול האחרים וללכת נגד הזרם. חשוב להבחין למי לשמוע וממי צריך להתעלם או להיזהר. מקולות נגד דבקות בדבר ה' עלינו להתעלם ולהצליח לשמוע את הקול המביא לקדושה ולהתעלות ביראת שמים לקריאות דיכוי ההתלהבות נשיב ״עלה נעלה כי יכול נוכל לה״.

להקה של צפרדעים טיילו להם ביער, ולפתע נפלו שתי צפרדעים לתוך בור עמוק מאוד. יתר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור. כשהן ראו עד כמה הבור עמוק הן צעקו לצפרדעים שנפלו: ״ אין שום סיכוי שתצאנה מכאן בחיים… אתן נחשבות כבר למתות… חבל לכן בכלל להתאמץ! ״ לצפרדעים שנפלו לא היה שום חשק לוותר על חייהן בכזאת קלות. שתי הצפרדעים התעלמו מהצעקות והסימנים של חברותיהן מלמעלה וניסו לקפוץ החוצה בכל כוחן, בשעה שהצפרדעים שמחוץ לבור ממשיכות לצעוק להן ולסמן להן בכל מיני דרכים עם הידיים שאין להן כל סיכוי… ״בחיים לא תצאנה מכאן״.
אחת הצפרדעים מהבור שמעה בעצתן של הצפרדעים ואז אט אט אפסו כוחותיה היא פשוט נכנעה ומתה בקרקעית הבור.
הצפרדע השנייה, לא ויתרה, היא ניסתה והמשיכה בכל כוחה בשעה שהצפרדעים מסמנות לה בתנועות וצועקות מפתח הבור, ״חבל על המאמץ… אין לך שום סיכוי בעולם, הפסיקי את המאמץ והסבל שלך ופשוט תוותרי״.
בכל זאת הצפרדע המשיכה לנסות, היא קפצה אפילו חזק יותר… ובסופו של דבר, היא נתנה ניתור כזה חזק והצליחה לצאת החוצה מהבור לקול צהלה של חברותיה.
כשהיא יצאה החוצה, שאלו אותה הצפרדעים: איך עשית את זה? הבור היה ממש עמוק…
בשפת הסימנים הסבירה להן הצפרדע כי היא חירשת… היא לא שמעה מה אומרים לה, ובטעות פירשה את קריאותיהן הנרגשות כמילות עידוד.

עוד מסופר על בן של מלך, שקיבל מפתחות לאחוזה עצומה עם בית גדול, אולם הבן שמע כי באחוזה זו יש הרבה דברים לתחזק ולנהל כגון בעלי חיים, סידורי אבטחה, ניהול עובדי האחוזה וכיו"ב, כמו כן היא בצד השני של המדינה… הבן הודיע לאביו שהוא מוותר ומעדיף להישאר ולגור בארמון ולהנות מכל השירותים. ענה לו אביו: "בזאת גם ויתרת על הזכות להיות המלך. תישאר בארמון, בטוחני כי בנך בעתיד יעבור לאחוזה והוא גם יירש את המלוכה"

אנו ילדיו של מלך העולם – הקב״ה. לרובנו יש ראיה טובה, לחלקנו אף יש משקפיים, השאלה באיזה משקפיים אנו בוחרים לראות את המציאות?
יהי רצון שבכל ודבר נראה את האור ואת החיוב שבו.

שבת שלום ומבורך
חזי ברזני