תערוכת מועדון פוזיטיב בבית האמנים כפר סבא, רח' גלר 4 (1/7/26 – 25/7/26)
מקום: בית האומנים כפר סבא
כתובת: רח גלר 4 כפר סבא
שם התערוכה: 'שטח לא מוכר'
אוצרת: קרן זלץ
שמות האומנים: תערוכת צילום קבוצתית, ״פוזיטיב״ כפר סבא
פתיחה: 01.07
נעילה: 25.07
שעות פתיחה: ימי שישי 10:00-14:00, שבתות: 17:00-19:00, 10:00-14:00
ויקטור שקלובסקי (1893–1984), מאסכולת הפורמליזם הרוסי, הציע את פונקציית ההזרה כתחבולה מרכזית של המעשה האמנותי. בבסיסה, ההזרה היא פעולה שלוקחת את המוכר, היומיומי והמובן מאליו, ומציגה אותו באור חדש, מוזר או זר, כדי שהצופה יחווה אותו מחדש. כך כותב שקלובסקי במאמרו המפורסם "האמנות כתחבולה”:
האמנות קיימת כדי להשיב לתיקנה את קליטת החיים ]השׁחוּקה] שלנו, להפוך דברים למורגשים, להחזיר לאבן את אבניוּתה. מטרת האמנות היא להביא אדם לידי תחושה של הדברים, לגרום לו שיתפוס אותם ולא רק יזהה אותם. לשם כך משתמשת האמנות בשתי תחבולות: הזרתם של הדברים; וסיבוכה של הצורה במטרה להגדיל את הזמן הנחוץ לקליטה ואת הקושי של הקליטה. באמנות תהליך הקליטה הוא מטרה בפני עצמה, ויש לעשותו ממושך ככל האפשר. האמנות אינה אלא אמצעי כדי לחיות את הדברים בהתהוותם; הדבר המוגמר, שכבר התהווה, הוא חסר חשיבות לגביה.(1)
הצילום הוא מדיום דואלי. מחד גיסא הוא נתפס ככלי האובייקטיבי ביותר לתפיסת העולם שסביבנו, ומאידך גיסא הוא מאפשר התנתקות מהמציאות ומסגורהּ מתו ךבחירות מודעות, בתוך מרחב מלבני, נשלט ועצמאי. אין זה שולל את קיומו של האובייקט הניצב מול המצלמה, אך פעולה זו מנתקת אותו מתפקודו או מהקשרו היומיומי, וגורמת לצופה להביט בו לא כחפץ מוכר, אלא כצורה, כטקסטורה או כרעיון. נקודת המבט היא חופשית ומשוחררת, ומזמינה להשתהות מול הדימוי ולקלוט אותו באופן אחר. במעשה הצילום מתרחשת פעולת ההזרה: אנו מנתקים את המצולם מהקשרו ומציבים אותו מחדש בתוך הסיפור שאנחנו רוצים לספר עליו. המציגים בתערוכה נעו בתוך הציר המתוח שבין שלושה מושגים קרובים אך נפרדים: זר, זרות והזרה. שלושתם נובעים מאותו גרעין לשוני, אך בעודם עוברים מהמרחב המושגי אל הפריים הצילומי, הם מושכים לכיוונים שונים ומגדירים מחדש את המושג "שטח לא מוכר". הזר מייצג את האובייקט או את היעד הפיזי – זהו האחר, המרחב הגיאוגרפי או האנושי שאיננו חלק ממנו, המזמין חקירה תיעודית או אנתרופולוגית. בצילום, ה"זר" מתבטא לעיתים קרובות במבט החוצה, אל מקומות ואנשים שמחוץ לטווח המוכר של הצלם. הזרות, לעומת זאת, היא מצב קיומי, רגשי ונפשי. זהו תדר של ניכור, של בדידות או של אי-שייכות, שיכול להתעורר דווקא בתוך הבית, בתוך הגוף או בתוך הסביבה המוכרת ביותר. הצילום הופך כאן לכלי של הדמיה מנטלית, שבו בחירות של אור, צבעוניות וקומפוזיציה מתרגמות תחושה פנימית של חוסר שייכות אל פני השטח של הצילום. ההזרה היא כבר המעשה האמנותי עצמו, התחבולה האסתטית שעליה דיבר שקלובסקי. היא אינה תלויה במידת המוכרות של האובייקט, אלא באופן שבו המצלמה מפרקת ומנסחת אותו מחדש. זוהי הפעולה האקטיבית של המבט הצילומי שמחלץ מתוך המציאות היומיומית – בין אם היא זרה ובין אם היא מוכרת – חוויה חזותית חדשה, ממושכת ומאתגרת את הקליטה.
במפגש שבין המבט המצלם למציאות, שלושת המושגים הללו מתלכדים ומתורגמים למעשה האמנותי. המשתתפים והמשתתפות בתערוכה רותמים את התחבולות הצורניות והמבניות של המדיום כדי ללכוד רגעים של זרות קיומית, או לחלופין – כדי להפוך את הזר והמרוחק לקרוב ואינטימי. מנעד זה בא לידי ביטוי במגוון רחב של אופני פעולה: החל מצילום ישיר ומטופל, דרך טכניקות של קולאז', ועד למיצבי צילום פיסוליים המרחיבים את גבולות הפריים אל חלל הגלריה. כל צלם וצלמת ניגשים אל מושגים אלו מתוך עולמם הפנימי והשאלות הצילומיות המעסיקות אותם, ובכך מציעים פרשנות ייחודית ואישית למונחים שליוו את הקבוצה במהלך השנה.
התערוכה "שטח לא מוכר" מזמינה לפיכך את הצופה לא רק להתבונן בדימויים, אלא לנוע בעצמו על הציר הזה – להטיל ספק ביומיומי, למצוא יופי בניכור ולשהות במרחב הלימינלי שבין הגלוי לנסתר. ההזרה היא הלב הפועם של היצירתיות. היא מזכירה לנו שתפקידה של האמנות אינו רק "לייצר יופי", אלא להאיר באור חדש את המובן מאליו, ולסדוק את מעטפת השגרה כדי לאפשר לנו לראות את העולם המוכר כאילו נגלה לנגד עינינו בפעם הראשונה.
