לע"נ נשמת מ"ר אבינו וסבנו היקר יוסף בן נזימה

ה' משבח את מעשהו של פנחס , ומבטיח לזרעו כהונת עולם. ב"י עורכים מפקד לשבטים בערבות מואב. בנות צלופחד באות אל משה בטענה שלאביהן אין בנים, ולכן לא יהיה ממשיך למשפחתו ולנחלתו. הן רוצות, למרות שזו זכות של הבנים במשפחה, לרשת את הנחלה. ה' נענה לבקשתן, ומורה על כך בחוק – מי שאין לו בנים, הבת יורשת את הנחלה.

ה' מזכיר למשה שלא יוכל להיכנס לארץ, ואומר לו לעלות על ההר לראות אותה מרחוק. משה מוטרד: מי ימשיך להנהיג את העם? וה' מכריז על יהושע בן נון לממשיכו. משה ממנה את יהושע. בהמשך הפרשה – פירוט של הקורבנות, שיש להקריב יום יום ובמועדי השנה.

מהי הסיבה ששכרו של פינחס הוא לחיות לעולם?". כדי לקבל משהו נדרש לוותר על משהו אחר. "על מה וויתר פינחס?", משל ונמשל המבארים "מדוע קיבל פינחס שכר מיוחד?"…

מוותר על השכר?!

" לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם[ "

נשאלת השאלה:

לשם מה היה בכלל נדרש לתת שכר לפינחס?! הלא זה היה מעשה מתבקש?! אולי אנחנו לא היינו מעיזים אבל פינחס בדרגתו בוודאי שכן?!

משל לסוחר משקאות שאסף ילד מהרחוב וסיכם עימו שבשכר עבודתו יקבל אש"ל (אכילה שתייה לינה) בביתו. החוש העסקי לא הטעה אותו, הבחור התגלה ככישרוני, אמין וחרוץ משאת נפשו של כל בעל עסק… במשך 5 שנים עבד הבחור במרץ מבלי להתלונן.

ימי פורים הגיעו והעבודה הייתה מתישה שכן עבור חנות משקאות זוהי "שיא העונה" אך עם כל הקושי רמת השירות לא נפגעה בכי הוא זה, בזכות חריצותו של 'בן הבית' החדש.

יד" באדר – 'פורים דפרזים', זמן הסעודה הגיע, בעל הבית והעובד סגרו את החנות וישבו לסעודת פורים.

אך ישבו הם ונשמעו דפיקות בדלת, אחד הקליינטים ה'חזקים' מירושלים הגיע על מנת למלא את משאיתו בסחורה ללקוחותיו (בירושלים חוגגים בט"ו באדר – 'פורים דמוקפים').

ברור שבעל הבית ביטל את האפשרות במחי יד, הן פורים היום ויש לקיים את מצוות החג.

הבחור לא חשב פעמיים קפץ מהמקום לקח את המפתחות ותוך שעה מילא את המשאית בסחורה והביא רווח גדול ונאה לבעליו.

בסיום הארוחה קרא לו בעל העסק וביקש להתחיל לשלם לו משכורת. לפליאתו (הרי סיכמנו שהאוכל והלינה הם בתמורה לעבודה?!), הסביר המעביד:

"הבט, עד עכשיו חשבתי שאכן שכרך הוא בלינה ואוכל אך משראיתי שהנאמנות שלך איננה מסתיימת באוכל -וויתרת על הארוחה וקמת לעבודה הבנתי שעלי לתת לך שכר מעבר לז

כן הוא הנמשל:

ה' בתמורה לקיום המצוות נותן לנו חיים. ברגע שפינחס חרף נפשו = וויתר על החיים שניתנים לנו כשחר חלף קיום מצוות ה'. הרי שאומר הקב"ה עלי לתת לו יותר… מי שמוכיח שהנאמנות שלו היא מעבר לחיים שהוא מקבל הרי שעליו לקבל חיי נצח….
שבת שלום ומבורך
וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל 🇮🇱לֹא יְשַׁקֵּר

חזי ברזני