30/9/26 – 19/10/26   

אוצרת אביה ממון

פתיחת חגיגית –4/10/26 יום א' בשעה 19:30

התערוכה המוצגת באוצרותה של אביה ממון, באכסדרת בית ספיר כפר סבא, מציגה את יצירתה של טלי היוש בשנתיים האחרונות, תקופה שבה חוללה שינוי משמעותי בחייה ועברה מעולם האקדמיה, שבו פעלה במשך שנים, אל עולם חדש ומסקרן עבורה: עולם הציור.

המעבר הזה אינו רק שינוי מקצועי, אלא מסע אישי של גילוי. טלי, דוקטור לסוציולוגיה שתחום התמחותה הוא פנאי, עסקה במשך שנים בחקר תרבות הפנאי ובתרומתה לאיכות החיים. היא לימדה דורות של אנשי חינוך, מורים, יועצות חינוכיות, קציני צבא ואנשי קידום נוער, וליוותה מאות סטודנטים בכתיבת עבודות מחקר ותארים מתקדמים. כל חייה עסקה בלמידה, בחקר, בשאילת שאלות ובפתיחות לרעיונות חדשים.

בספטמבר 2024 החליטה טלי להתנסות בתחום שמעולם לא עסקה בו קודם – ציור. "מעולם לא החזקתי עיפרון או צבע", סיפרה כשפנתה למכרה שהפכה למורתה. אלא שמאותו שיעור ראשון משהו השתנה. ההתנסות הראשונית הפכה במהרה לסקרנות גדולה, והסקרנות להתלהבות ולצורך ליצור.

חדר העבודה בביתה הפך לסטודיו. טלי החלה לצייר בכל רגע פנוי, ובמקביל לצלול אל תוך עולם האמנות: היא קוראת, צופה בציורים ובסרטונים, מבקרת בתערוכות, נפגשת עם אמנים ומכירה טכניקות חדשות. כמו בעולם האקדמי, גם כאן היא לומדת דרך חקירה והתנסות, אלא שהפעם הידע אינו נשאר על הדף, אלא הופך לצבע, חומר וצורה.

הציורים של טלי אינם מבקשים להיצמד לכללים נוקשים. הם נולדים מתוך חופש, סקרנות ואנרגיה מתפרצת. הצבעים עזים, משיכות המכחול חופשיות, ולעיתים מצטרפים אל הצבע חומרים מן העולם הסובב אותה: עשבים, חבלים, חלקי עץ, מתכות, שאריות וחומרים שונים שהיא מוצאת בסביבתה. החומר אינו רק אמצעי ליצירת התמונה, אלא הופך לחלק מהרעיון והחוויה.

בשנים האחרונות עברה טלי בהדרגה מעבודות קטנות ובינוניות על נייר, אל עבודות גדולות ומורכבות על קרטונים או מצעים אחרים גדולי מימדים, ובעיקר בטכניקת האסמבלאז' – יצירה המשלבת ציור, חומרים וחפצים שונים. כך הופכים חלק מהציורים שלה למעין "פסלים שטוחים" התלויים על הקיר. הצבע, המרקם והחומרים השונים יוצרים יחד עולם עשיר ומלא תוכן, שבו קשה לעיתים להפריד בין ציור לפיסול.

העבודה של טלי נובעת גם מתוך הצורך להגיב לעולם שסביבה. לצד החיפוש האמנותי וההנאה שביצירה, עבודותיה נושאות בתוכן סערה רגשית אישית ולאומית. אירועי ה-7 באוקטובר והחטופים הותירו בה חותם עמוק, והצורך להגיב מצא את דרכו אל מצע הציור. לצד עבודות אלה מופיעים ביצירתה גם סמלים הקשורים לארץ ולנוף המקומי, כגון: חמניות, פרח החצב, הצבר ודימויים נוספים המזוהים עם המקום שבו היא חיה.

היצירה הופכת עבורה למעין חלון של הנפש. דרך הצבעים, החומריות והקומפוזיציות היא מאפשרת לעצמה לבטא תחושות, מחשבות וזיכרונות, ובעיקר לחצות גבולות. גבולות בין חומר לצבע, בין ציור לפיסול, בין האישי לציבורי ובין מה שניתן לומר במילים לבין מה שמבקש לקבל ביטוי דרך האמנות.

העבודות בתערוכה הן, אם כן, עדות למסע שנמצא עדיין בראשיתו. זהו מסע של אישה שהקדישה את חייה ללמידה ולהוראה, וכעת מרשה לעצמה להיות שוב תלמידה, לשאול, לנסות, לגלות ולהעז.

אולי זהו גם הקסם הגדול ביצירתה של טלי היוש: היא אינה מבקשת להציג בפנינו תשובות, אלא מזמינה אותנו להצטרף אליה לתהליך של גילוי. זהו עולם שבו יצירת אמנות הופכת עבורה לדרך חדשה לדבר עם העולם.