ביופסיה היא אחת הבדיקות המרכזיות בתהליך האבחון של מחלת הסרטן. במהלך הבדיקה נלקחת דגימת רקמה, שנבדקת במעבדה על ידי פתולוג במטרה לקבוע אם מדובר בגידול ממאיר, מה סוגו ולעיתים גם מהם המאפיינים שלו.
לתוצאה הזו יש חשיבות גדולה, משום שהיא יכולה להשפיע ישירות על החלטות כמו הצורך בניתוח, טיפול תרופתי, הקרנות או בדיקות נוספות. לכן טעות בפענוח הביופסיה עלולה להשפיע לא רק על האבחנה עצמה, אלא על כל המשך הטיפול.
מה אפשר ללמוד מביופסיה?
בדיקה פתולוגית אינה מסתכמת תמיד בתשובה של "יש סרטן" או "אין סרטן". בהתאם למקרה, הדוח יכול לכלול מידע על סוג התאים, דרגת הגידול ומאפיינים נוספים שמסייעים לרופאים להבין כיצד נכון להמשיך.
בחלק מסוגי הסרטן מבוצעות על הדגימה גם בדיקות נוספות לזיהוי סמנים או שינויים ביולוגיים שעשויים להשפיע על בחירת הטיפול.
הבדל קטן באבחנה יכול לשנות את הטיפול
גידולים שנראים דומים יכולים להגיב בצורה שונה לטיפולים שונים. גם ההבחנה בין תת-סוגים של אותו סרטן חשובה לצורך התאמת הטיפול.
לכן פענוח לא נכון אינו בהכרח עניין טכני בלבד. במקרים מסוימים הוא עלול להוביל לבחירה בטיפול שלא מתאים לסוג הגידול או לכך שטיפול מתאים לא יינתן בזמן.
אילו טעויות עלולות להתרחש?
טעות בפענוח יכולה להופיע בכמה צורות שונות:
- ממצא ממאיר מפוענח כשפיר.
- ממצא שפיר מזוהה בטעות כסרטן.
- סוג הגידול נקבע בצורה שגויה.
- דרגת הגידול אינה מוערכת נכון.
- מאפיין חשוב של הגידול אינו מזוהה.
- נדרש בירור נוסף, אך הוא אינו מתבצע לפני קבלת החלטה טיפולית.
כשסרטן מתפספס בעקבות הביופסיה
אחד התרחישים המשמעותיים הוא מצב שבו הדגימה מפוענחת כממצא שאינו ממאיר, ובהמשך מתברר שכבר באותה עת היה מדובר בסרטן.
במצב כזה השאלה החשובה אינה רק אם הייתה טעות, אלא מה קרה בתקופה שחלפה עד לאבחנה הנכונה.
האם העיכוב שינה את מצב המחלה?
בסוגי סרטן מסוימים כמה חודשים עשויים להיות משמעותיים, ואילו באחרים קצב התפתחות המחלה איטי יותר. לכן צריך לבדוק האם בזמן שחלף הגידול התקדם, התפשט או חייב טיפול מורכב יותר מזה שהיה נדרש אילו אובחן קודם.
זו כבר אינה רק שאלה של פענוח, אלא של הקשר בין הטעות לבין ההשפעה שלה על המטופל.
ומה קורה כשמאבחנים סרטן שלא קיים?
התרחיש ההפוך אפשרי גם הוא. ממצא שפיר עלול להתפרש כממאיר, ובעקבות האבחנה המטופל עלול להתחיל טיפול שאינו נחוץ.
אם הטעות מתגלה לפני תחילת הטיפול, ההשלכות עשויות להיות מוגבלות יותר. אם כבר בוצע ניתוח, ניתן טיפול תרופתי או נעשתה פעולה רפואית אחרת, התמונה שונה.
גם במקרה כזה חשוב לבדוק כיצד התקבלה האבחנה, האם היה צורך בבדיקות נוספות ומה היה מקובל לעשות בנסיבות דומות.
חוות דעת פתולוגית נוספת יכולה לשנות את התמונה
קבלת חוות דעת נוספת על ביופסיה אינה צעד חריג, במיוחד כאשר מדובר בגידול נדיר, באבחנה מורכבת או בהחלטה שתוביל לטיפול משמעותי.
לצורך בדיקה נוספת ניתן במקרים רבים להעביר לפתולוג אחר את השקופיות ואת החומר שנשמר מהדגימה המקורית. לעיתים חוות הדעת השנייה מאשרת את הראשונה, ולעיתים היא מחדדת את האבחנה או משנה אותה.
שינוי באבחנה לא מוכיח שהפענוח הראשון היה רשלני
פתולוגיה היא תחום רפואי מורכב, ולא כל מחלוקת בין שני מומחים מעידה שאחד מהם התרשל. יש דגימות שקשה לפרש, ממצאים גבוליים ומקרים שבהם נדרשות בדיקות משלימות כדי להגיע למסקנה.
לכן צריך לבחון את הפענוח הראשון בהתאם למידע ולכלים שהיו זמינים בזמן שבו הוא ניתן.
מתי עולה שאלה של רשלנות רפואית?
כדי לבחון חשד לרשלנות צריך להפריד בין שתי שאלות: האם הפענוח היה בלתי סביר מבחינה מקצועית, והאם הוא גרם לנזק בפועל.
לפי עורך דין עמית אוריה, מומחה לתביעות רשלנות רפואית, "במקרה של טעות בפענוח ביופסיה, השאלה המשפטית אינה מסתכמת בשאלה האם הייתה טעות מקצועית. יש לבחון גם את הקשר הסיבתי בינה לבין הנזק – למשל האם האיחור שינה את שלב המחלה, צמצם אפשרויות טיפול או פגע בסיכויי ההחלמה".
לדוגמה, אם סרטן התגלה באיחור, יהיה צורך לבדוק האם גילוי מוקדם יותר היה משנה את שלב המחלה או את אפשרויות הטיפול. במקרה של טיפול מיותר, בוחנים איזה נזק נגרם כתוצאה ממנו.
מה כדאי לשמור אם מתגלה פער באבחנה?
הדוח הפתולוגי הוא רק חלק מהחומר שיכול להיות רלוונטי. כדאי לשמור גם:
- דוחות פתולוגיים מכל הבדיקות שנעשו.
- פענוחי הדמיה שנעשו לפני ואחרי הביופסיה.
- סיכומי ביקורים ואשפוזים.
- תיעוד של הטיפולים שניתנו בעקבות האבחנה.
- חוות דעת פתולוגית נוספת, אם התקבלה.
במקרים מסוימים חשוב גם שהשקופיות והחומר המקורי מהביופסיה יהיו זמינים לבדיקה נוספת.
חשוב להסתכל על כל שרשרת האירועים
כאשר מתברר שפענוח ביופסיה היה שגוי, קל להתמקד רק בטעות עצמה. בפועל, המשמעות שלה נקבעת לפי מה שקרה בעקבותיה.
צריך לבדוק איזו אבחנה ניתנה, אילו החלטות התקבלו על בסיסה, מתי התגלתה הטעות ומה השתנה בטיפול או במצב המחלה. רק הסתכלות על כל הרצף מאפשרת להבין אם מדובר בפער אבחנתי שלא גרם לנזק משמעותי, או בטעות שהשפיעה בפועל על המשך הטיפול בסרטן.
