רבקה ויצחק מתפללים לילדים, השם נעתר ונולדים התאומים: עֵשָׂיו ויעקב. עשיו יוצא ראשון. הנערים גדלים, עשיו איש צייד."וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.". מהר מאד מוכר עשיו את בכורתו ליעקב תמורת נזיד עדשים ….
יצחק מזדקן ומבקש לברך את בניו לפני מותו. רבקה שקולטת את המעמד, מחפשת את יעקב לעשיו כדי לקבל את ברכתו של האב. יצחק, שמְאוֹר עיניו נחלש מאוד, לא מְגלֶה בעצמו את המעשה, ומברך את יעקב בברכה שהועיד לעשיו. עשיו הוא שמְגלֶה את הדבר, ומחליט להרוג את יעקב. יעקב בורח בעצת אמו לחָרָן, מקום מגוריו של לָבָן, דוֹדוֹ, אחִי אמו.
יעקב ועשו נולדו יחד כאחים תאומים, גדלו בבית אחד וקיבלו – ככל הנראה – את התנאים הזהים להתפתח בהם. ולמרות זאת, קיים ביניהם הבדל מהותי, ההולך ונחשף ככל שהם מתפתחים ומתבגרים. המדרש מתאר זאת כ"הדס ועצבונית (צמח הדומה להדס) שהיו גדלים זה על גבי זה" אך לאחר זמן ניכר ההבדל שביניהם.
מדוע הוצרך להכהות את עיניו של יצחק בשביל שיעקב יקבל את הברכות?! היה אפשר לגלות ליצחק שעשיו רשע ויעקב יקבל את הברכות?…
לא לדבר לשון הרע על
הפרשה מספרת לנו כי בסוף ימיו של יצחק כהו ראייתו נחלשה עד די עיוורון שנאמר: "וַיְהִי כִי זָקֵן יִצְחָק וַתִכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" מדוע כהו עיניו של יצחק אבינו?
רש"י מביא שלוש תשובות המצביעות על הגורמים לעיוורון של יצחק:
דמעות המלאכים זלגו לעיניו בשעת העקידה
עשן הקטורת לעבודה זרה שהקטירו בביתו נשות עשיו
כדי שיוכל לקבל יעקב את הברכות.
נשאלת השאלה:
מדוע היה צריך הקב"ה להכהות את עיניו של יצחק כדי שיעקב יקבל את הברכות?! הקב"ה היה פשוט יכול לגלות ליצחק שעשיו רשע ויעקב יקבל את הברכות?
והתשובה לכך היא:
שה' לא רצה לדבר לשון הרע על עשיו כפי שמביאה הגמרא במסכת סנהדרין (דף יא.): שיהושוע לאחר (שעכן מועל בחרם) שואל את הקב"ה מי חטא לך? והקב"ה עונה לו "וכי דילטור (מלשן) אני לך?!"…
מכאן רואים כמה חמור עוון לשון הרע…
החפץ חיים הורה שחוץ מהאיסור לדבר לשון הרע על הזולת, ישנו גם איסור לדבר על עצמינו לשון הרע…
פעם נעצרה מרכבה ליד ה"חפץ חיים" שהיה בדרכו לביתו, והעגלון שאל את ההלך (הוא לא ידע שזה הרב בעצמו) "סליחה האם אתה יודע היכן גר הצדיק הקדוש הרב הגאון החפץ חיים"?
בשמעו את התארים אמר הרב: "בהמשך בעוד קילומטר תפנה ימינה. ואגב, אין הוא צדיק כלל…הוא יהודי פשוט, ממש כמו כל היהודים".
אחוז כעס קם האיש ממקומו וקרא: "כיצד תעז לומר דברים שכאלה על גדול הדור?!…"
"אמרתי לך את האמת לאמיתה", השיב לו ה"חפץ חיים", "מכיר אני היטב את ה"חפץ חיים", הוסיף.
התשובה הזו הרתיחה את היהודי. "חצוף שכמוך! עז פנים!" קרא לעבר האיש, הלא הוא ה"חפץ חיים". והמשיך לעבר הבית.
את פניו קידמה אשת הרב וביקשה להמתין עד שהרב יגיע. כשכולו מרוגש לראות את פני הצדיק בפעם הראשונה בחייו הכין עצמו למפגש, והנה חשכו עיניו כשאותו הלך נכנס אל החדר וכולם קמו לכבודו. פניו חוורו ולשונו דבקה לחיכו.
חלפו רגעים אחדים עד אשר התאושש. או אז קרב אל ה"חפץ חיים", השפיל מבטו ואמר: "עכשיו מבין אני את הכול. אנא, רבנו, מחל נא לי על הדברים הקשים שטענתי נגדך!"…
"אל תבקש ממני מחילה", נשמע קולו של ה"חפץ חיים", "נהפוך הוא: אני הוא שצריך לבקש את סליחתך, כיון שהדברים שאמרתי לך ציערו אותך. ובאותה שעה למדתי דבר חשוב:
ליהודי אסור לדבר לשון הרע אפילו על עצמו"…
שבת שלום ומבורך .
חזי ברזני
נֵצַח יִשְׂרָאֵל 🇮🇱לֹא יְשַׁקֵּר
