גם בימים סוערים . גם בשעות קשות . גם ברגעים בהם רק בא לך להכניס את ראשך תחת השמיכה… מגיע יום אחד השבוע . יום שכולו אושר צרוף . יום שמשכיח מימך הכל . יום שמשיב אותך למסלול הלוחם ללא חת . יום שמחזיר לך את החיוך לפנים . יום שאפילו ההקרנות הופכות לסרט של צארלי צפלין . יום שבו שניי אנשים מוחקים בהינף חיוך את כל הנגטיב ומציפים מחדש את כל הפוזיטיב . שלומית ויוסי .או להיות פורמליים אזיי , ניצב בדימוס , עו"ד יוסי סדבון וסגן ניצב שלומית הרצברג .
את יוסי סדבון חברי האהוב והמדהים כולכם מכירים…את שלומית הכיר לכם היום . בפריים המצו"ב ,יחד עם עבדכם , אתם צופים בשלומית ויוסי . אז ת'שמעו סיפור . סיפור היוצר בך פלשבאק לימיי הילדות המאושרת במושבת הולדתי . להוריי ז"ל חיה וזאב חביב ( ליבלינג ) היו חבריי נפש : מלכה וארי הרצברג ז"ל , הוריה של שלומית הבכורה ורויטל בת הזקונים . ואם להיות מדויקים יותר , זה החל עם ארי וחיה . מלכה וזאב מגיחים אל התמונה מאוחר יותר . זה החל בימים של תל אביב הקטנה . מדינה עוד לא הייתה לנו , אך תל אביב , כבר אז היא הייתה עיר ללא הפסקה . רק שנים הרבה לאחר מכן מכריז " הזקן " או בשמו דאז , דוד בן גוריון : על הקמת מדינת ישראל . וכן היום מותר לספר , ארי ( אבא של שלומית ) וחיה ( אימא שלי )היו חברים בכל שנות הנעורים . בשנים שהתנועה הייתה עוד תנועה . מכיוון שטורי מוגבל , אני קופץ היישר אל ימיי ילדותי ונערותי בשנות החמישים והשישים .
אני " תוצרת " של ההפוגה הראשונה של מלכמת השחרור , אך הגחתי לאוויר העולם בשנת 1949 . שלומית שנתיים אחריי ( תקני אותי שלומית באם אני טועה ) פגשתי את ארי הרצברג המיתולוגי בפעם הראשונה ומיד אימצתי אותו כדוד ארי . איך לא :הוא מגיע עם טנדר ויליס צבאי . עומד לפניי שחקן קולנוע , גבוה , חתיך עולמי , במדיי צה"ל , דרגות של סגן אלוף . כל מי שהיה בנחל , בימים שהנחל היה עוד חיל ( היום זו חטיבת הנחל . ארי קצין חינוך ראשי של חיל הנחל ומקימה של להקת הנחל המיתולוגית . לימים היכרותי גם את מלכה ( אימא של שלומית ) כמובן שגם מלכה… הפכה לדודה מלכה . הוריה של שלומית והוריי הפכו למשפחה אחת גדולה ומאושרת . וכאן נכנסת לסיפורי : שלומית המדהימה שאת רוב החופשות מהגן ובית הספר בילתה שלומית במושבה שלנו. הכי קרובה לגיל שלי . מוקי קטן יותר . דדי גדול יותר . ואני זכיתי ברוב זמן האיכות . שלומית , באם אני זוכר נכון , אהבתי אותך . לא ידעתי איך לסוח זאת אז . ולפיכך אומר לך זאת עתה… בסה"כ 65 שנה אחריי ( אף פעם לא מאוחר ) החיים מזמנים לנו עיתות חדשות ואיש איש פונה לדרכו . וכאן ניכנס לסיפור חבר יקר ואהוב . איך לא : יוסי סדבון ( ותודה על הכל יוסי)יוסי מכהן כמפקד מחוז תל אביב . הדוברת שלו כמובן… שלומית הרצברג . סנ"צ במשטרת ישראל . 4 שנים הם עבדו יחד . שלומית היתה כישרון על . דוברת לתפארת . 4 שנים עם יוסי המדהים . הדייקן . הפדנט . אתה לא יכול להחזיק מעמד אלא אם אתה דה בסט אוף דה בסט . וכך שהבנים של יוסי מפיקים ארוע מתקתק להפליא : חגיגת יומולדת 60 ליוסי . אל תנסו לעשות חישובים… לא תצאו מזה . כמובן בין כל הקרואים , אני פוגש את שלומית , הדוברת המוכשרת והמסורה של ניצב יוסי סדבון .
הארוע היה מדהים ( ותודה לארבעת הבנים ) אך גולת הכותרת לגביי דידי… כמובן… שלומית הרצברג , האחת והיחידה . הבת של מלכה וארי האגדי . הילדה שטיפסה איתנו על עצים . התחבאה בשיחים במחבואים . השבוע , ביוזמה של שלומית , יוסי אוסף אותי ממעונות הגיל היישר למסעדה נפלאה בקריית אונו . היו אלה שעתיים של קסם מגי עבורי . ושוב מוכח בפעם המי יודע כמה : חברות וחברים של ילדותנו המופלאה… הם החברים לכל החיים . בטח שלומית , הבת הבכורה של דודה מלכה ודוד ארי המיתולוגיים . תודה ענקית ליוסי שתמיד , בטיימינג המתאים , הוא מקים אותי בדרך אל האושר . ותודה מקרב לב לשלומית על היוזמה הברוכה . ולכן ולכם חברות וחברים אהובים שלי , אשוב ואומר : רק אהבת חינם תנצח . הרבה אהבת חינם . שלכן ושלכם יואב



