"וקדשתם את שנת החמשים שנה, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, יובל היא תהיה לכם, ושבתם איש אל אחזתו ,ואיש אל משפחתו תשובו" [ויקרא כ"ה 10]. נסיונות החוקרים למצוא מקבילות לדיני היובל בקרב עמי המזרח הקדמון , לא העלו דבר. רעיון היובל, על תפיסותיו החברתיות, הוא ,כנראה, בלעדי למקרא. הדרישות לשחרור עבדים, החזרת קרקעות שנמכרו מחמת הדוחק, והימנעות מעיבוד קרקעות, במשך שנה תמימה, היו קשים לחקלאי בעולם העתיק. פרשת "בהר" עוסקת רובה בדיני היובל.

דינים שבין אדם לחברו "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך" [ויקרא כ"ה 17]. הדרישה השנייה מוסיפה למשוואה את יחסי האדם לבוראו :"והארץ לא תמכר לצמתות , כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי" [ויקרא כ"ה 23]. בפרשה זו נדונים סוגים שונים של נחלות:השדה-יוצא ביובל ושב לאחוזתו. בית מושב עיר חומה-יוצא לעתים ביובל, ואילו בתי ערי הלויים – הם אחוזת עולם. מחיר הקרקעות הוא לפי רוב השנים, או לפי מספר שני תבואות שנותרו עד שנת היובל , על מנת להניח יסודות איתנים ואמינים בין אדם לחברו , ובין אדמת הארץ והריבון. קרן קיימת לישראל, בנסיונותיה לגאול
ת הלאום נקבעו ל49 שנה. [פרשה ארץ ישראלית, שמואל כהן]