"אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור…" [ויקרא י"א 36]. פרשת "שמיני"מונה את בעלי החיים שמגעם גורם לטומאה, וכדי להיטהר,יש לטבול במעין,בבור או במקוה מים. המעין הוא מקום התגלותם של המים שמתחת לאדמה,הפורצים ועולים בשל גורמים קרקעיים שונים. בארץ ישראל מצויים מעינות-תהום השופעים מים רבים, וכן מעינות מים חמים בעלי סגולות רפואיות. חכמינו לימדונו שמעינות הם רכוש הציבור ואין היחיד יכול לקבל עליהם חזקה, "הנהרות והמעינות שמושכין הרי הן של כל אדם" [תוספתא ,בב"ק ו' ט"ו].

הבור הוא חפירה באדמה שטייחה והוכשרה על ידי אדם, ותכליתה לאגור מי גשם, לצרכים פרטיים או ציבוריים.הוא ממוקם,בדרך כלל, במקום נמוך, ולפתחו הובילו תעלות צרותשהזרימו לו מים מכל הכיוונים, כי מפתחו לבדלא יתמלא. חכמינו ייחסו חשיבות רבה לתחוקת הבור וקבעו:"מרחיקין את האילן מן הבור 25 אמה, ובחרוב ובשקמה 50 אמה".[בבא בתרא פ"ב , י"א]. מקוה מים-מקום שהמים נקווים בו. בדרך כלל, זהו שטח שבו נאגרים המים באופן טבעי, בלי התערבות יד אדם. מים אלה שנקוו במקום מטהרים את הטמא מטומאתו. על מעלתה של ארץ ישראל ומקוואותיה אמרו חכמים:"ארץ ישראל טהורה, ומקוואותיה טהורים". [פרשה ארץ ישראלית, , בר און מאיר].