התאונה אירעה באפריל 2015 כאשר נאשם 1 ובני משפחתו נסעו לבית החולים "מאיר" על מנת לבקר את אמו. בכביש 554 מצפון לדרום בהגיעו לק"מ 5.1, לכיוון כפר סבא, פגע הנאשם ברוכב אופניים , זאב ילין ז"ל אשר רכב באותה עת על אופניו בכביש.
נאשם 1:
הורשע בעבירות של הפקרה לאחר פגיעה בתאונה בה נהרג אדם, נהיגה ללא רישיון , שיבוש מהלכי משפט בצוותא, קשירת קשר לפשע, והשמדת ראיה בצוותא.
דינו במסגרת הסדר טיעון 7 וחצי שנות מאסר בפועל ופסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה לצמיתות וכן פיצוי למשפחת המנוח – אשתו ושני ילדיו.
הנאשם 2:
הורשע בעבירות של שיבוש מהלכי משפט בצוותא, קשירת קשר לפשע, השמדת ראיה, נהיגה בזמן פסילה.
דינו במסגרת הסדר טיעון 10 חודשי מאסר בפועל.
אשת המנוח, הסובלת מבעיות רפואיות ובעלת נכות בשיעור של 100% מאת המוסד לביטוח לאומי, סיפרה על מסירותו של המנוח לה ולבני המשפחה, על עבודתו במשרה מלאה בתחום ה"היי-טק", ככל האפשר עבודה מבית הצדדים על מנת לסייע בידה בשל נכותה, על תרומתו לחברה והקניית ערכים לילדיהם , כשהבן איתי מתנדב במספר עמותות והבת דנה שהינה רופאה והיתה מצטיינת דיקאן מקריבה את חייה הפרטיים למען החולים שבטיפולה.
עוד סיפרה כי כיום עליה להיעזר בעובד בתמורה כספית, כי היא מתקשה עד מאד לחיות בבית ריק וכי היא חוששת כי תכנס לדיכאון אשר יחמיר את מחלתה ותתמוטט.
הבן איתי ילין העיד על רגע ההודעה אודות מות אביו, אשר הפך את חייו לחצויים לשניים – טרם המקרה ולאחריו, על הקושי הנפשי שהיה מנת חלקו בזיהוי גופת אביו, על רצונו לכבד את משאלת אביו ולתרום את אבריו, דבר שלא צלח למעט תרומת הקרניות בשל הפגיעה שספג המנוח, ועתר למצות את הדין עם הנאשם 1 אשר אין זו הפעם הראשונה בה התנהלותו הובילה לאובדן חיי אדם.
הבת דנה ילין העידה כי אביה היה חברה הטוב ביותר, כי מותו עבורה הוא כגדם, עם כאבי פנטום משתקים, כי כל מעשיה כיום הם פרי חינוכו לערכיות, דבר המנוגד באופן תהומי למעשיו של הנאשם 1 אשר פגע באביה, נטשו וברח. במחלקה הפנימית בה היא עובדת היא נפגשת עם אנשים שהגיעו אליה בשל גזירת גורל, מחלות שרובן בלתי נמנעות, ואילו מותו של אביה , יתכן והיה נמנע לו הנאשם לא היה בוחר להותירו מושלך לצד הכביש לגסוס ולמות.
דנה ריגשה בדבריה עת סיפרה על חוסר היכולת להיפרד מאביה בשל הפתאומיות בה ארע מותו ועל רצונה ב"חיבוק אחד אחרון" בו תוכל להביע אהבתה לו.
העד טל סלע עבד עם המנוח בחברת "אינטל" מספר חודשים וסיפר על הקשר המיוחד שהיה לו עם המנוח, על היותו משמעותי עבור חבורה של צעירים עמם עבד תוך ימים ספורים מתחילת עבודתו, על היותו אדם שמח ומשרה רוגע ובטחון ועל רגע השיא עבור המנוח בו הגיע רכוב על אופניו מביתו למקום העבודה , רגע בו כה היה גא. העד סיפר כי את ריצת המרתון בה השתתף שבועיים לאחר התאונה הקדיש למנוח.
מתוך גזר הדין:"החוק, המוסר, השכל הישר והמצפון מחייבים להגיש עזרה לנפגע. העבירות שביצע הנאשם 1 חמורות , בוודאי לאור העובדה שכבר ריצה מאסר בפועל בגין עבירות כאלה והיה אמור להפנים את הלקח ולתקן את דרכיו. אלא שבמקום לעשות כן, למרות שלא הוציא רישיון נהיגה מעולם, בחר לנהוג שוב, לצדו ישבה אשתו ובנם בן השנה וחצי, ובנהיגתו סיכן אנשים אחרים מלבד עצמו והמשתמשים בדרך. הנאשם הבחין שפגע ברוכב האופניים ובנזקים שנגרמו לרכב אך בחר להמשיך ולהפקיר את רוכב האופניים שפגע בו. בכך לא הסתפק הנאשם, הוא המשיך בתוכניותיו כרגיל, נסע לביה"ח "מאיר" ושם קשר קשר עם אחיו לשבש מהלכי משפט ולהעלים את הרכב".
