"ותמת שרה בקריית ארבע היא חברון בארץ כנען…" [בראשית כ"ג 2]. קבורת שרה מעלה על במת ההסטוריה את העיר חברון. שושלת האבות העניקה לעיר ייחוס של כבוד וקדושה. "ויבוא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע ,היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק" [בראשית ל"ה 27]. העיר חברון זכתה לשמות אחדים: קרית ארבע, ממרא ואלוני ממרא. ייתכן שממרא ואלוני ממרא היו שכונות שחוברו לה לעיר. קרית ארבע – על שם ארבעת הענקים שהיו שם-אחימן, ששי, תלמי ואביהם.

אולי מקור השם בארבעה זוגות שנקברו שם: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. חברון מלשון חבר- אשר ממנו קנה האהוב את המקום. על סמך פסוק זה קבעו המוסלמים את שמה של העיר אל חליל-הוא האהוב. חברון נכללה בנחלת שבט יהודה והוענקה לכלב בן יפונה. העיר שימשה כעיר מקלט ועיר לויים ועלתה לגדולה בימי דוד שקבע בה את ראשית שלטונו.

משה מונטיפיורי, במסעו בארץ ישראל, כותב "בחברון הארץ מבורכת מאוד מאוד. כרמי גפן וזית ועצי פרי מכל מחמדי תבל רבו פה, וחמדתי לבנות בית על יד הבאר, למען אוכל לשבת פה בכל עתות השנה, להתענג על היופי מהמחזה הנעים ועל הגבעות הירוקות ובהן כל אשר תתאוה העין, ואלכה לי אל קברות הצדיקים אשר ינחמו לב כל איש ואשה בישראל" [פרשה ארץ ישראלית, חלפון אליהו, בנימין אלי].