בתערוכת האמן ד"ר אורי (ORI) בית אור מוצגת הפעם סדרת עבודות יוצאות דופן. האמן כמעט אינו אוחז בעפרון או במכחול, אלא עומד רכון מעל מכונת צילום משרדית )בר"ת: מצ"מ), כמו זו של זירוקס או של אחרים. זו מצלמה מאד פשוטה ומקובעת. כדי שישיג בה את הרצוי וגם להיות מופתע, אורי מניח חפצים שבחר לצלם, משחק באור, במהירות, בשלבי החשיפה, במספר ההדפסות, בהתערבות בוטה ועדינה. הוא מוסיף וגורע אלמנטים על הזכוכית לכדי קומפוזיציה ראויה, וראה זה קֶסֶם, התוצאה הינה יצירת אמנות מקורית על סממניה הראויים: רעיון, קומפוזיציה, קו וצבע, חלוקת שטחים, משחק בממד העומק וכו’.

זו "טכנולוגיה" יוצאת דופן ומקורית בקהיליית האמנים בכלל ובקרב אמני הצילום בפרט.

אורי בית אור, אמן ואדם חכם ומיוחד, המציא סוג של "אמנות ירוקה", המנציחה חפצים שכמו אבד עליהם הכלח. בצעד אמיץ הוא מלקט אובססיבי של כל הנקרה בדרכו, על המדרכות או בבית. כאלה הם בקבוק פלסטיק, לימון עבש, פרחים קמלים, שקיות יומיומיות, שאריות ציור, קרטוני חלב שסיימו תפקידם. אלה מוצאים דרכם אל משטח מכונת ה-"זירוקס" המשרדית ונמעכים או לא בעזרת המכסה. התוצאה מפתיעה, הצבעוניות מרתקת.
בצילום-ציור שכזה:
– אין צורך בכיוון עדשה/פוקוס/או מרחק.
– אין צורך במציאת רקע נכון.
– אין צורך בחיפוש אחר השמש.
– יש צורך לחשב תלת-ממדיות ככזו או/ו כנגד.
– יש צורך בניסיון אישי.
– יש צורך במציאת אובייקטים ראויים, בתכנון קומפוזיציה רצויה ובדמיונו המתפרע של האמן.
– ואז ….לחיצה על כפתור ה- On ונוצר מה שראוי להיצרף כיצירה – ושוב… ושוב.
… כן, זה הקסם וזו התוצאה של מכונת צילום משרדית צבעונית.

אובייקטים מצולמים כאלה משמשים את אורי, תוך שימוש חוזר, גם כיצירות אמנות תלת-ממדית בתערוכות. דלות החומר? לא בדיוק; אולי פשטותו, זמינותו, עלותו. התוצאה על כל פנים עשירה ומעשירה.
יצירתו של אורי מופשטת באפיה ועושה שימוש בסביבתו הטבעית כנקודת מוצא ליצירה – ובו זמנית כמשאב של חומרים. אלה מציתים את דמיונו – ואז, בשצף קצב יוצר אורי ללא הרף – והרעיונות המקוריים שופעים ושופעים…

אוצרת: אביה ממון