הבחור עבר בצעירותו תקיפה מינית ע"י אחיו המבוגר ממנו בשנתיים ומאז החלה הידרדרות במצבו והוא טופל בכדורים וטיפול פסיכולוגי רציף לסירוגין.
נפגשתי עם הצעיר ואחרי מספר שעות גיליתי נער מדהים, מלא רגש ואמפתיה, נער שרוצה לשרוד את החיים ולעשות מאמץ גדול כדי להתעצם.

הוא עשה בגרות מלאה והוציא ציונים מדהימים הנושקים למאה בכל המקצועות כך שנכון לו עתיד מזהיר אם יוכל לממן לו לימודים בהמשך.

אביו סילק אותו מהבית כי סירב להסכים לחוקיו כמו לחזור הביתה בשעה 2300, למשל. האב הסכים לקבל את הנער בחזרה אם יסכים לחוקיו.
לאחר שעתיים כאמור בהם שכנעתי את הצעיר – שהסכים לכל החוקים של האב – ללא יוצא מהכלל – חזרתי לאב – ואז הוא הבהיר לי שהוא חוזר בו וילדיו הגרים איתו בבית מסרבים שהאח יחזור.

הבהרתי לאב שמבחינתי הוא הנכה וזקוק לטיפול משום שלא מפקירים פצוע בשטח !! זה הבן שלך ! לא זורקים ילד לרחוב במצבו.

האם של הנער סירבה להתערב – לא ברור לי הכיצד אימא שהיא פסיכולוגית מסוגלת לעמוד מהצד ולא להתערב. איפה הלב?! איפה הלב שלך אימא שלו??!!
מזה שלושה ימים אנחנו מנסים למצוא לו יחידת דיור כלשהי כשננסה לגייס כסף לתשלום שכ"ד פה בסביבה.

התחננתי לאב שהוא מאוד אמיד – שיממן לבן את שכ"ד לתקופה כלשהי – בינתיים לא קיבלתי היענות והצעיר נמצא ברחוב !!

אשה אחת טובה, שהיא מלאך, אם לארבעה ילדים, אספה אותו לבינתיים לביתה והיא מספקת לו דיור ואוכל לימים הקרובים.

אני מבקשת עזרה משפטית מכל מי שיכול לסייע. לבדוק איזה חבות הורית יש להורים לילד מטופל? וכמובן עזרה בדיור לצעיר שובה הלב.

אישית איני מבינה איך הורים יכולים להתנכר לבנם. בכל משפחה שלישית ובמשפחות הכי טובות יש מקרים קשים. לא מרימים ידיים. לא נוטשים. לא מפקירים. מלווים. תומכים ועוזרים. במיוחד כאשר הבן משווע לעזרה. לא נתקלתי במקרה בו ההורים מעדיפים ילדים מסוימים על פני בן אחר. לא נתקלתי מעודי בהורים כאלה.