הנאשמת בת 32 החלה לאיים על פקידת הסעד בעת ששוחחו על הבנות השהות במשפחת אומנה ואז החלה להכות אותה
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 27.10.13 בשעה 11:00, במחלקת הרווחה במועצה המקומית אריאל, בעת שישבה הנאשמת בפגישה עם פקידת הסעד, יפעל מויאל, החלה הנאשמת לאיים על פקידת הסעד בפגיעה שלא כדין בגופה, בכוונה להפחידה ולהקניטה, בכך שאמרה לה: "אני אזיין אותך, אני אפגע בך, אני אקרע לך את הבגדים, לא תעבדי פה", זאת על רקע שיחה של פקידת הסעד עם הנאשמת בנוגע למשפחת האומנה, בה שוהות שתי בנותיה של הנאשמת.
הנאשמת בת 32, רווקה, אם לשתי בנות בגילאים 13.5 ו-11 שהוצאו מחזקתה ומתגוררות במשפחת אומנה. הנאשמת עובדת באופן מזדמן בעבודות משק בית. לצבא לא התגייסה בשל הצהרתה על קיום אורח חיים דתי ובשל העובדה שהיתה בהריון. הקשר עם אביה של הנאשמת נותק ואמה, בשנות ה-60 לחייה, מוכרת כחולת נפש. לאחר גירושי הוריה הוצאה הנאשמת למסגרות חוץ ביתיות. בגיל 13 שנים שבה להתגורר עם אמה ומגיל 15 שנים חברה לחברה שולית.
הנאשמת תיארה קשר זוגי עם אב שתי בנותיה, בהן אינו מכיר, כקשר בעייתי, במסגרתו ריצה בן הזוג עונשי מאסר. הקשר עם אמה מאופיין בדאגה למצבה וטיפול בה, אך גם בהתפרצויות כעס עליה מתוך תסכול, חוסר אונים וחוסר סבלנות.
לנאשמת הרשעות קודמות מתחום האלימות והרכוש בין השנים 2013-2009. לדבריה, עבירות הרכוש התבצעו בגין תחושת מחוייבותה לבן זוגה. באשר לעבירות האלימות והאיומים כלפי פקידת הסעד, נשוא שני המאסרים המותנים, הסבירה הנאשמת כי ראתה בה כמי שגרמה לאשפוזה הכפוי של אמה בעבר, השמתה של הנאשמת במוסד סגור ואף הוצאת צו נזקקות לבנותיה.
לנאשמת נערכה חקירת מעצר בשנת 2013, אז התרשם שרות המבחן מחוסר יציבות בולטת, חוסר גבולות, אימפולסיביות והסתבכויות עם החוק, כאשר הסנקציות העונשיות אינן מהוות הרתעה משמעותית. הנאשמת אף לא יכולה היתה להיעזר בגורמי הטיפול בשל חוסר אמון בהם.
שרותי הרווחה להם מוכרת הנאשמת, דיווחו כי הנאשמת מסורה לבנותיה ומקיימת עימן קשר רציף.
ב"כ הנאשמת הפנה לנסיבות חייה הקשות של הנאשמת – לעובדה שלא זכתה לגדול במחיצת שני הורים תומכים ואוהבים, לעובדה שלא זכתה לסיים 12 שנות לימוד, לעובדה שאמה חולת נפש סכיזופרנית המתאשפזת חדשות לבקרים, לעובדה כי נשלחה בגיל צעיר לפנימייה לנערות במצוקה ונכנסה להריון לא רצוי בגיל צעיר שלאחריו נטש אותה בן זוגה. זהו הרקע לביצוע העבירות כלפי פקידת הסעד, אותה פגשה הנאשמת שלוש פעמים בלבד.
הסנגור טען כי מדובר בתקיפה ברף הנמוך, ללא סימני חבלה או פגיעה, איומים מן הפה ולחוץ, "שפת רחוב", להבדיל מכוונה קונקרטית לפגיעה, כי זו השפה בה מדברת הנאשמת, אשר לא יודעת לבטא רגשותיה כאחד האדם.
הנאשמת בדברה האחרון, התנצלה על מעשיה וביקשה סליחה. היא הבהירה שלא היה לה משהו אישי נגד פקידת הסעד והיתה זו התפרצות רגשות. היא ביקשה להימנע משליחתה למאסר, והדגישה הקשר שלה עם אמה ושתי בנותיה, קשר שיינזק באם תישלח למאסר.
"רבות נכתב על האלימות שפשתה בחברה הישראלית, אלימות שמערערת את תחושת הבטחון האישי ווגורמת לחשש מתמיד מצד אזרחים נורמטיביים שומרי חוק. לאחרונה, רבו המקרים בהם אזרחים תוקפים עובדי ציבור הממלאים תפקידם כדין. חדשות לבקרים אנו מדווחים על מטופלים או בני משפחותיהם אשר תוקפים אנשי צוות רפואי בשל חוסר שביעות רצון מטיפול רפואי או בשל המתנה בתור, על תקיפות שוטרים ומאבטחים במוסדות ציבוריים ועל מעשי אלימות כלפי שחקנים ונושאי משרה שיפוטיים במגרשי הספורט. הערכים המוגנים בעבירות אותן ביצעה הנאשמת הם הגנה על הבטחון האישי – הפיזי והנפשי – של עובדי הציבור הממלאים תפקידם כדין, שמירה על עצמאות החלטותיהם ומניעת מצב בו החלטות תתקבלנה מתוך חשש או פחד מתגובתם של מקבלי השרותים וכן, שמירה על השרות הציבורי בכללותו, שכן בהיעדר נקיטת יד קשה כלפי תוקפי עובדי הציבור והמאיימים עליהם – עובדים רבים יחששו לעבוד מול קהל והשירות הציבורי ייפגע כולו. במעשיה פגעה הנאשמת בערכים המוגנים הללו, כאשר לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יובאו בחשבון נסיבות אלה הקשורות בביצוע העבירות.
השופט אביב שרון גזר על האם 5 חודשי מאסר בפועל וקנס 5,000 ₪, הנאשמת תחל עונשה בחודש יוני בנוה תרצה.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 45 ימים מהיום.
