בימים אלה נפתחה תערוכה חדשה בגלריה במבואת בית עיריית רעננה המציגה את עבודותיה של האמנית סבינה סעד – ניירות עטופים זיכרונות. התערוכה נפתחה ב-9 בינואר ותוצג עד לתאריך 5.3.14 
בתערוכה מוצגות 24 יצירות המשלבות ניירות אריזה של פירות הדר. הניירות משמשים פורמט לאיורים נאיביים בדיו ובצבעי אקריליק מעשה ידיה ולטקסטים שכתבה. האיורים והטקסטים מתמקדים בזיכרונותיה מבית אבא במילאנו, איטליה, מזמן עלייתה ארצה בשנת 1969 ומהשנים בהן הקימה סעד את משפחתה ועברה להתגורר במושב החקלאי רמות מאיר.

ניירות העטיפה הדקיקים והנדירים כבשו ברגע את ליבה של סבינה עוד בהיותה ילדה באיטליה, ועל אף שהאוסף אבד במהלך השנים, היא דאגה ללקט ולרכוש עוד ועוד מהם במהלך חייה ממקורות שונים ומגוונים. מצע יוצא דופן זה עורר בה גם את הרצון לכתוב ולאייר עליהם זיכרונות חיים, אירועים נוסטלגיים, חוויות בלתי נשכחות או סתם סיפורים קטנים מחיי היום יום שלה. כולם יעלו אצלנו הצופים בהם דמעה או חיוך.

תפוח הזהב תפס בארץ ישראל את מקומו של התפוח באירופה, כמותו היה מוצר של מותרות שהפך למאכל עממי. בשנות ה – 20 הפך התפוז לסמלה המסחרי של ארץ-ישראל, בהיותו המוצר העיקרי והבלעדי כמעט של ענף הייצור לייצוא בארץ. הצלחתו בשוקי העולם והצלחת המוצרים שהופקו ממנו לצורכי האוכלוסייה המקומית, הפכו את ענף הפרדסים לאחד המשגשגים. בשנות ה – 30 וה – 40 כשליש מהקרקעות החקלאיים בארץ כוסו בפרדסים.

בבתי האריזה של פירות ההדר ברחבי הארץ נהגו לעטוף כל אחד מן הפירות בנייר אריזה מיוחד, אשר נועד לסייע בשימור הפרי בדרכו הארוכה אל הלקוח שמעבר לים. על כל אחד מן הניירות הוטבע סמל בית האריזה וכן המותג המנצח "יפו"/ "JAFFA" או ורסיות דומות שלו.
התפוז הפך להיות נושא מרכזי במערכת החינוך משנות ה – 30 עד תחילת שנות ה – 70, וזכה גם לביטוי חזותי אצל אמנים מקומיים.
אוצרת התערוכה: אורנה פיכמן, האוצרת העירונית