במלאת שנה למות של המשורר והיוצר, חתן פרס ישראל ויקיר העיר פתח תקוה – נחום (נחצ’ה) היימן, יתקיים באולם שרת ערב לזכרו, ביוזמת אגף התרבות בניהולו של אריה ימיני ובראשות סגן רה”ע איתי שונשיין, וכמובן בהשתתפות וסיוע של בתו, הזמרת – סי היימן. בערב ישתתפו גם אבי פרץ ותומר עפרון.  על הנגינה – אלעד שודלר ואמיתי לוין. יורם רותם הנחיה וקטעי קישור, עוד יופיעו מקהלת ילדי בי”ס קפלן (ביה”ס בו סי מלמדת שירה), ומקהלת “אשה לאשה” בניהולו של רונן רן לידר. האירוע יתקיים ביום שני 28.8 בשעה 20:00.

סי היימן ביקשה להעביר את הדברים הבאים:

בט”ו באב 2016 אשתקד, הלך לעולמו אבא נחצ’ה, המלחין חתן פרס ישראל לשנת 2009, אהוב לבבי, אשר הותיר מאחוריו מעל ל-1400 יצירות והפך לפס קול האולטימטיבי של מדינת ישראל, דור אחר דור, ב-70 שנות קיומנו.

בהיותי ממשיכת דרכו הטבעית ומי שליוותה לאורך מעל 3 עשוריו האחרונים את עשייתו המוסיקאלית הענפה ואת חלומו להיות מלחין חוצה דורות ולבבות וחלם להגיע ולהשאיר חותם בדור הצעיר, שמתי לי כנר לרגלי ובדם ליבי להמשיך בדרכי המיוחדת יום יום להנציח אותו ובהיותי פורצת וקול אחר של הדור שלי כזמרת יוצרת עכשווית, מצאתי את המפתח להגיע אל הדור הצעיר יותר ,ולהוות גשר בין השירים הישנים שאבא הלחין לטקסטים של פזמונאים ומשוררים מהשורה הראשונה בתרבות הישראלית לבין הבאתם לנגישות והבנתם לדור של היום.

בשנה הזו מאז לכתו, שנה מורכבת וקשה כל כך, גיליתי שההנצחה של מלחין כל כך גדול שסיפר באמצעות שיריו את סיפורה של המדינה, היא משהו שחייבים להעביר למילים של היום, לתחושות של היום, לתרבות של היום.

באוגוסט 2016, אבא הלך לעולמו כמעט בחוסר כל מבחינה חומרית אך השאיר מורשת שאין שניה לה לתרבות שלנו.

צעקתו האנושית בסיום חייו, בשל מצבו הכלכלי הנוראי ובדידותו , שיקפה מצבם של אומנים וותיקים רבים והוא היה להם לפה.

ועל שימור הזמר העברי הנדיר והנצחתו, זכה כל כך בצדק בפרס ישראל בשנת 2009.

ואני? מתגעגעת אליו אל האבא שהיה ולא היה, אל האיש הצבעוני שליד מיטתו לפני מותו מצאתי ספר שירים של משורר יחסית צעיר ולא מוכר אמיר דנציגר שם הספר “יום חדש מתחיל ” פזמונים … כן זה היה איש

חי כאילו ימות מחר , ומת כאילו יחיה למחרת ….

אני  תמיד אתגעגע עוד כשהיה בחייו  התגעגעתי אליו תמיד

” אני ממשיך לשיר אני ממשיך לראות אני ממשיך לחלום את כל מה שהיה ”

נוח בשלום אבא

אנחנו ממשיכים פה לשיר בינתיים וממשיכים להתגעגע תמיד”.