בפרק האחרון של הסידרה, כשהשחקן אסף-עופר חיון- בוגד בה והיא עוזבת, הבינה גל מקאדר שהיא הולכת לחוות שוב את אחת החוויות הקשות שהיו לה “לכל אחת נשבר הלב מתישהו, ולי זה קרה לפני שלוש שנים, היה לי חבר ארגנטינאי, הכרנו בארץ הגיע לעבוד שנה פה, וזה היה ברור שהוא עושה עלייה כדי להמשיך להיות יחד. לפני כל ההליך היינו יחד בארגנטינה חודש, הכרתי את המשפחה שלו והכל”. ואז 5 ימים לפני הטיסה חזרה, הוא קם בבוקר ומודיע לה שהוא לא עושה עלייה, ” הוא אמר שהבין שהוא לא אוהב אותי ושכדאי שאני אלך. ארזתי את הכל נשארתי בהוסטל לבד כי לא יכולתי לשנות את הטיסה. השיברון לב זה נשאר איתי המון זמן, ובסצנה שבלנקה עוזבת את אסף הרגשתי שאני אומרת לארגנטינאי דברים שאז לא הייתי מסוגלת להגיד ואני סוגרת מעגל עם עצמי”. החוויות הקשות שעברה הן אולי מה שעושים אותה שחקנית כה מוצלחת עד כדי שאתה יושב מהופנט למסך ומאמין למשחק שלה. 

גל מקאדר, 29, תושבת כפר סבא, גדלה והתחנכה בספרד עד גיל 8, כשהוריה החליטו שחוזרים הביתה לישראל. “המעבר היה קשה לי במיוחד בגלל שלא ידעתי את השפה וכמו כל עולה חדש ההתאקלמות לא קלה והבנתי שאם אני רוצה להיות חלק עליי לעבוד קשה”, היא אומרת בראיון מיוחד לפורטל השרון פוסט “למרות שזאת תחושה שגם חוויתי בספרד בהיותי שונה מהילדים הספרדים, בעיקר בשלי היותי יהודייה. גרתי בכפר קטן שכולם היו נוצרים ובבית הספר היו מעבירים שיעורי דת, כמובן שהוריי לא הסכימו שאקח בהם חלק. בכלל לא רצו שאקח חלק בכל מני טקסים נוצריים שכל החברים היו הולכים אליהם- ואותי זה תמיד מאוד עניין גם כי זה אסור”. 

אולי כמעין אקט התמרדות, יום אחד חזרה מקאדר הביתה עם צלב כשהיא בת 5 “זה היה כמו סטייטמנט להורים שאני רוצה להיות כמו כולם. תמיד פחדתי שיראו אותי כשונה. אחרי 8 שנים ההורים הבינו שהם רוצים לגדל אותי ואת אחותי ליד המשפחה, ושיהיה לנו תא משפחתי רחב יותר, וגם רצו שנגדל במדינה עם עוד יהודים- ואז עברנו לישראל”. 

המשפחה הגיעה לכפר סבא, ומקאדר הרגישה מאוד שונה, “אבל מתוך רצון להשתלב השקעתי ימים ושעות ללמוד את השפה ותוך 4 חודשים ידעתי לקרוא לכתוב ולדבר בלי כמעט מבטא. הרצון להשתלב ולשרוד בחברה היה חזק ממני”. 

תמיד היה קיים בה הרצון לשחק, “הייתי ילדה מאוד תיאטרלית ואהבתי את תשומת הלב של הסביבה, והמשחק בכלל התחיל מלחקות את האמהות של החברים שלי מהכיתה בספרד, שכל אחת שם דמות מאלמדובר. אבל כמו הרבה ילדות לאו דווקא חשבתי שאהפוך לשחקנית.

בכפר סבא למדה בבימת הנוער, “זה היה פעם בשבוע וזה היה מדהים כי זה שילב אימפרוביזציה, ליצנות, טקסטים. אבל לא הייתי במגמת תאטרון כי לא רציתי להתחייב רק למשחק. באותה תקופה רכבתי גם על סוסים, שיחקתי כדורעף וניגנתי על חליל צד. אהבתי את הכל”. 

אחרי הצבא, עברה כמה חוויות מאוד מטלטלות שהביאו אותה לפרוץ גם את הגבולות של עצמה. “תמיד הייתי ילדה אמיצה ואהבתי לקחת סיכונים. ברגע של התפכחות הבנתי שאני יודעת מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי ואני חייבת לחיות את הרגע ולכן מיד נרשמתי ללימודי משחק בסמינר הקיבוצים, שנחשב היום לאחד מבתי ספר הכי טובים היום למשחק (מאור זגורי ואלמה דישי גם למד שם ועוד טובים אחרים)

“התרגשתי בטירוף, להיות עם שחקנים ברמה הזו”

“אחרי לימודים השתתפתי בהצגה של אורנה פורת “הנסיכה על העדשה”. עד שקיבלתי  את האודישן לסדרה החדשה של אסי עזר “להיות איתה” שהיה נראה כאילו נלקח מאחד הסיפורים שלי, באמת שיכולתי להזדהות אחת לאחת עם הדמות של בלנקה. אין ספק שאחד היתרונות הבולטים זה שאני שולטת בשפה הספרדית, אבל באמת היו קווים משותפים לדמותה ולכן ניגשתי בעצמי באמונה שלמה שהתפקיד יהיה שלי. הרגשתי שזה גורלי ויש יד מלמעלה, ושכאן תהיה לי הזדמנות להוכיח את עצמי כשחקנית ולפרוץ את הדרך שלי בתחום.

“קיבלתי את ההודעה שהתקבלתי, פה אחד. אחרי אודישן אחד. פשוט לא האמנתי. אסי היה צריך להתקשר אליי כי לא האמנתי לסוכן שלי שזה אכן קרה. ושם הבנתי שכשמאמינים בעצמך דברים אכן קורים.

“נהניתי כל כך לעבוד על התפקיד, כי זו הייתה יצירה משותפת. אסי, אלברט ואני ישבנו אצלם בבית ותרגמנו יחד את הטקסטים לספרדית. ואחר-כך הייתי מלמדת את עופר חיון איך להגיד את הטקסטים.

“בקריאה הראשונה התרגשתי בטירוף, להיות עם שחקנים ברמה הזו, אבל הם נתנו לי להרגיש כל-כך בנוח ובבית שזה פשוט זרם. אני זוכרת שיצאתי ואביב אלוש בא ואמר לי אחרי הקריאה- ‘וואו את מעולה, איפה היית עד עכשיו?’. 

“כל מילה כזאת נתנה לי עוד ביטחון, ועבדתי קשה על המבטא כדי שיצא הכי אותנטי שיש. בואי נגיד  שישבתי הרבה מול היו טיוב בריפיט על ראיונות עם פנלופה קרוז”. 

• התפקיד החזיר אותך לילדות?

כן. לעבוד על התפקיד של בלנקה החזיר אותי לילדות, לשפת אם שלי, למאכלים, לקומיות שיש בספרדים, ובהתמודדות להיות חלק מהחברה. כמו שבלנקה נלחמת שיקבלו אותה, כך גם אני עשיתי, וזה משהו שיכולתי מאוד להזדהות איתו. גם זה שהיא לא מבינה כלום, זה חוסר אונים מטורף שאני זוכרת עד היום, אבל גם זוכרת שמבחוץ לא רציתי להראות שאני לא יודעת, וכך גם בחרתי לשחק את בלנקה. בפרק האחרון שלי, כשאסף-עופר חיון- בוגד בי ואני עוזבת, הבנתי שאני הולכת לחוות שוב את אחת החוויות הקשות שהיו לי. לכל אחת נשבר הלב מתישהו, ולי זה קרה לפני שלוש שנים, היה לי חבר ארגנטינאי, הכרנו בארץ הגיע לעבוד שנה פה, וזה היה ברור שהוא עושה עלייה כדי להמשיך להיות יחד. לפני כל ההליך היינו יחד בארגנטינה חודש, הכרתי את המשפחה שלו והכל”. 

• ומה קרה?

5 ימים לפני הטיסה שלי חזרה, הוא קם בבוקר ומודיע לי שהוא לא עושה עלייה, ושהבין שהוא לא אוהב אותי ושכדאי שאני אלך. ארזתי את הכל נשארתי בהוסטל לבד כי לא יכולתי לשנות את הטיסה. השיברון לב זה נשאר איתי המון זמן, ובסצנה שבלנקה עוזבת את אסף הרגשתי שאני אומרת לארגנטינאי דברים שאז לא הייתי מסוגלת להגיד ואני סוגרת מעגל עם עצמי”. 

בארץ אני מתאמנת כבר 3 שנים בשיטת המשחק של איוונה צ’בק (אצל שחר רוזן). היא אימנה והביאה שחקנים לזכייה באוסקר: כמו האלי ברי,בראד פיט, שרליז תרון, כל שחקן היום מכיר את השיטה הזו, במיוחד בארץ שהיא מאוד פופולרית. לי היא עזרה המון, והחלטתי שאני רוצה לעבוד איתה ישירות, אז טסתי 3 חודשים ללוס אנ’גלס. למדתי אצלה 3 פעמים בשבוע, והייתי עושה בשיעורים שלה סצנות באנגלית, היה לי חיבור מאוד מיוחד איתה וכשחזרתי לארץ והיא הגיעה להעביר כאן סדנא הייתי העוזרת האישית שלה, שמבחינתי להיות ליד בנאדם כזה משפיע זו הזדמנות ענקית.

במקביל למשחק התחילה לאמן שחקנים ושחקניות בשיטה (שרי גבעתי לדוגמא, עבדתי איתה על האודישן לשלטון הצללים התקבלה ואחר-כך עבדנו על כל הדמות והמהלך שלה בסדרה) והשאיפה שלי כמו הרבה שחקנים לפרוץ את המסכים גם בחו”ל “אני חושבת שגל גדות, איילת זורר ועוד שלל של שחקנים ישראלים מוכשרים, מוכיחים שאפשר להשיג את החלום הגדול ושארה”ב זה באמת המקום שבו הכל יכול לקרות כמו כן בגלל שפת האם שלי בספרדית זה פותח לי גם דלתות בסוכנויות גם בספרד ומדינות כמו ביבשת דרום אמריקה”. 

בקרוב יצא גם בסינמטק תל אביב סרט קצר שהשתתפה בו מאוניברסיטת תל אביב, עם מוני מושונוב סנדרה שדה ועוד סרט קצר עם לבנה פינקלשטיין זוכת פרס אופיר.