בשנות ה-90′ התקשרו תושבי רמות השבים עם הרשות המקומית בהסכם, לפיו יעבירו לרשות שני מגרשים חקלאיים בתמורה להסכמת היישוב להרחבת זכויות הבניה על יתרת המגרשים שנותרו בבעלותם >> לאחר מיזוג היישוב עם המועצה האזורית דרום השרון, התגלעה בין הצדדים מחלוקת לגבי היקף דמי הפיתוח והיטל ההשבחה שנדרשו לשלם – לטענתם – בניגוד להסכם משנת 1992 >> בתביעה שהגישו התושבים בסך 18 מיליון נגד הרשות טענו “המגרשים נלקחו מאיתנו בכפיה” >> השבוע דחה בית המשפט המחוזי בלוד את תביעתם וקבע: לא רק שהמגרשים הועברו למועצה ללא כפייה, אלא שהתובעים אף קיבלו תמורה מלאה עבורם

ביהמ”ש המחוזי מרכז-לוד דחה את תביעתם של בעלי חלקות ביישוב רמות השבים כנגד המועצה האזורית דרום השרון. בתביעה, שהגישו התושבים בשנת 2013, הם טענו, כי בשנת 1992 נכפה עליהם להתקשר בהסכם עם רמות השבים לפיו הם חויבו להעביר לבעלות היישוב שני מגרשים שנועדו להקמת בתי מגורים, בתמורה להסכמת היישוב להרחבת זכויות הבניה על יתרת המגרשים שבבעלותם.

לימים, מוזגה רמות השבים עם המועצה האזורית דרום השרון. בין המועצה לבין התושבים התגלו מחלוקות כספיות לגבי היקף ההוצאות שנדרשו התושבים לשלם עבור פיתוח המתחם והיטל ההשבחה בו חויבו התושבים – לטענתם בניגוד להסכם משנת 1992. מחלוקות אלו נפתרו בהסכם פשרה שנחתם בשנת 2007 בין הצדדים ונועד לסיים את כל המחלוקות והתביעות ההדדיות.

ואולם, לאחר שבשנת 2013 החלה המועצה בהליכים למכירת אותם שני מגרשים, הגישו תושבי רמות השבים שהיו צד להסכם משנת 1992, תביעה בסך של כ- 18 מיליון ₪ נגד המועצה. במסגרת התביעה ניסו התובעים לטעון, כי יש לראות במגרשים שהועברו מכוח ההסכם כ”מגרשים שהופקעו” ולכן המועצה מנועה מלמכור את המגרשים.  

עוה”ד אמיר ויתקון וליטל ברששת מסרו: “אנו שבעי רצון מהחלטת בית המשפט, אשר קיבל את עמדתנו לפיה אף שההסכם הוגדר כ’מכר ללא תמורה’, בפועל קיבלו התובעים תמורה מלאה, ראויה והוגנת בעד העברת החלקות למועצה. מסיבה זו, ואחרות, אף נדחתה טענת התובעים לפיה המגרשים הועברו למועצה בדרך של כפייה ולכן יש לראותם כמגרשים שהופקעו.”