לזכרו של רב”ט יואב אברהם ז”ל, שנפל במלחמת יום כיפור, בן גוהר וציון, נולד בעירק – חלבג’ה, בא’ באייר תש”ח , 10/5/1948
נפל בקרב בתעלת סואץ , בן 25 בנפלו
יואב, בן גוהר וציון, נולד בשנת תש”ח (1948), בחלבג’ה שבעירק ועלה עם משפחתו בשנת תש”י (1950). הוא נקרא על שם אחיו, שיצא בשנת 1948 לארץ-ישראל כדי להשתתף במלחמת העצמאות, ונהרג בדרכו לארץ. יואב למד בבית-הספר היסודי “בר אילן”, בעיר מגוריו כפר-סבא. אחרי-כן למד שנתיים בבית-הספר החקלאי במקוה-ישראל. לאחר שהחליט כי עתידו יהיה בתחום האלקטרוניקה, למד בבית-הספר “מוסינזון” במגדיאל, ובבית-הספר הטכני של חיל-האוויר.
יואב גדל וחונך ברוח המסורת היהודית וכל ימיו נשאר נאמן למנהגי ישראל. הוא היה ידוע באהבתו העזה לעם ולמדינה והכיר בחשיבות הרעיונות של התנועה הציונית. הוא רחש בוז לאנשים שעזבו את הארץ וסירב לצאת ממנה, אפילו לתקופה קצרה, לצורך טיול בארצות חוץ.
יואב הנער היה שובב, ראש וראשון למעשי קונדס, אך תמיד ידע לשמור על גבולות הטעם הטוב. הוא היה בעל חוש הומור משובב, עליז ואוהב חיים. תמיד ידע לעודד את חבריו והשרה סביבו אווירה טובה. צנוע ונעים הליכות היה, ואוהב-אדם. הוא רכש ידידים רבים בזכות קסמו ואישיותו הקורנת טוב-לב ואהבה. עד מהרה התחבב על הסובבים אותו והיה מקובל בכל חוג חברתי: בבית-הספר, בשירות הצבאי או במקום העבודה.
הוא היה בעל כוח רצון נחוש ושאף להצליח בדרך שבחר בה. תמיד השתדל להעשיר את ידיעותיו בתחומי המתמטיקה והאלקטרוניקה והיה עוסק בפתרון בעיות מתמטיות גם בשעות הפנאי, לשם ההנאה שבדבר. אולם הוא לא הסתפק רק בתחומים אלה. חבריו זוכרים אותו כבעל ידע והבנה בספרות, בהיסטוריה של העם היהודי ושל מדינת ישראל ובתחומי מדיניות וכלכלה. חוסר השכלה פורמלית לא מנע את התקדמותו. בשל מרצו הרב ורצונו העז יצר לעצמו מעמד איתן.
יואב גויס לצה”ל בתחילת אוקטובר 1966 והוצב לחיל הקשר. הוא הוכשר כטכנאי קשר ונשלח לשרת בגדוד טנקים בחטיבת השריון 7. במהלך שירותו השתתף בקרבות מלחמת ששת הימים והיה מועמד לקבלת ציון לשבח. הוא הצטיין באומץ לב רב, באחד הקרבות הקשים לכיבוש מתחומי צומת רפיח. באותו קרב נפגע אחד הטנקים של הפלוגה והטען-קשר נפצע. יואב זינק לטנק ומילא את תפקידו של הפצוע, הגם שלא עבר הכשרה מתאימה לכך. הוא נלחם כטנקיסט עד שהטנק נפגע שנית, חבש את מפקד הטנק שנפצע והעביר אותו לתחנת איסוף הפצועים.
לאחר שהסתיימה המלחמה עשה בסיני בתקופה הקשה של מלחמת ההתשה. הוא השתתף בפעולות מבצעיות רבות באותה תקופה רווית מתח, שמספר הנפגעים בה היה רב ומספר החופשות מועט מאוד. יואב הוא שעודד את חבריו, השרה אווירה טובה ולא איבד את חוש ההומור שלו ואת עליזותו. גם בשעות קשות, תחת ההפגזות והצליפות התכופות של המצרים, שמר על קור רוחו והפיג את המתח הרב בסיפוריו העליזים.
בתחילת אוקטובר 1969 שוחרר יואב מהשירות הסדיר והוצב לגדוד סיור של חיל השריון, כטכנאי קשר. לאחר השיחרור החל לעבוד בקריה למחקר גרעיני (קמ”ג) בנגב. הוא הקים את ביתו בבאר-שבע והתגורר שם עם אשתו ובתו. הם החלו את דרכם בחוסר כל ואולם אט אט, בכוחות משותפים, הצליחו לרכוש לעצמם דירה ולהקים בית חם למשפחה. יואב הסתפק במועט ומצא את אושרו בחיק משפחתו.
בכוחות עצמו הצליח יואב להשלים את הבחינות המוקדמות ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות. הוא נרשם ללימודים בטכניון והתכונן לגשת לבחינות הכניסה, אולם את חלומו ללמוד לימודים אקדמיים לא הצליח להגשים.
במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. ביום כ”ב בתשרי תשל”ד (18.10.1973), נפגע יואב בהפגזה שהונחתה על חיילינו, באזור שצלחו כוחותינו את תעלת סואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר-סבא. השאיר אחריו אישה רחל, בת יפעת, הורים, שתי אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: “בנכם רב”ט יואב ז”ל שירת ביחידת שריון ומילא תפקידו במסירות רבה ובהצטיינות. למרות הזמן הקצר שהספיק לשרת ביחידתנו, התגלה כאיש מקצוע מעולה, אחראי ודבק במשימות שבוצעו”.
דברים על דמותו התפרסמו בחוברת לזכר בני כפר-סבא, שנפלו במלחמת יום הכיפורים, ובחוברת שהוציאו לאור חבריו לעבודה בקריה למחקר גרעיני.
