ארצנו הקטנטונת – בית אהוב שלנו – חוגגת השנה 70 להיווסדה.

לראשה נזר פרחי ארץ ישראל ונופים ירוקים למרגלותיה. לובן השלג בצפונה ומדבריות צהובים עם כחול ים סוף בדרומה.

ארץ זו מלאת תהפוכות מאז ימי משה רבנו, דוד המלך ועד ימינו אנו. המצב הכלכלי סוער וכך גם המצב הפוליטי מדיני, בחירות בפתח, חיי המשפחה לא תמיד יציבים, בנינו משרתים ביחידות קרביות בהגנה על המולדת..לא תמיד קל.

דבר אחד נשאר קבוע ומרגיע ואלו הם נופיה של ארצנו, פיסות חמד של אמא אדמה, המשרות רוגע ומפוזרות מצפון ועד דרום. הטייל הישראלי ומשפחתו פוקדים פינות אלו מדי שבת וחג, נושמים אויר פסגות ושבים עם כוחות מחודשים לשבוע חדש של פעילות.

אין כמו עינו של אמן לתעד ולתאר על הנייר או הבד את התרגשותם מהנופים המגוונים ולעיתים התיאור מכיל בקורת על המתחולל סביב.
נופי טבע, נופים אורבאניים, ערים והרים, כפרים שדות וחורשות, פרחי ארצנו, אקליפטוס –  העץ שאמור היה לייבש ביצות. מגוון מרתק שבא בתערוכה זו לצטט ולתמצת את אשר רואות עינינו מדן ועד אילת.  

על קירות גלריית “ארטמבט” מבטאות 6 אמניות את התרשמותן מעושר הנופים אשר מכילה ארצנו הקטנטונת, חלקם ליד “הבית” וחלקם במרחבים, חלקם פסטורליים וחלקם קשים ומבטאים אמת פחות נעימה לעין.

הציורים צוירו תוך יציאה לטבע או מתוך צילומים כמקובל היום.

שירים רבים נכתבו על מדינתנו האהובה, שירים המביעים את אהבתנו האינסופית לנופי הארץ.

“…ארץ ישראל יפה וגם פורחת…” “…קום והתהלך בארץ…” “…קח מקל קח תרמיל, בוא אתי אל הגליל…”

הבה נשמור על נופים אלו, כי :”אין לנו ארץ אחרת”….

אביה ממון אוצרת התערוכה

ברוריה צימרמן – מקור ההשראה לציוריה הם נופי הטבע של ארצנו והפסטורליה של כפר ביאליק בו נולדה וגדלה. השדות, העצים, המרחבים והים, הדר הטבע שמסביב – הוא הכוח המוביל בציוריה: האור החודר דרך ענפי העצים, הצללים שמופיעים ומשרים סוג של מסתורין ויוצרים אווירה רומנטית רבת אופטימיות. ברוריה אוהבת את החומריות שבטקסטורה ומשתמשת מלבד צבעי שמן, אקריל, דיו ופסטל – גם בחומרים בעיקר מן הטבע כמו: חול, צדפים עלים, ענפים, קליפות עצים – מה שבא לידי ביטוי בעבודתה אקליפטוס, העץ המסמל יותר מכל את תקופת ייבוש הביצות מתקופת הקמת המדינה.

ורדה בר ניר – מצירת את תהליך בניית כביש 531 ותחנת הרכבת סוקולוב בין כפר סבא והוד השרון, הליכים החותכים ב”בשר” אדמת השרון החומה והפוריה שהזינה את שדות התותים.

בציוריה מבטאת את כיבוש הבטון והמגדלים את הטבע.

חוה שרף – מצירת נופים, הנגלים לעיניה מהאוטובוס תוך נסיעתה בכביש בין הכפר הירוק וכפר סבא.

כפר סבא לדבריה כבר לא ירוקה כפי שניתן היה לחשוב, נבנות שכונות בקצב מהיר ומשתלטות על הקרקעות והשדות שעוד נשארו.

לצד השכונות החדשות משליכים תושביהן פסולת כמו חפצים ישנים ומלכלכים את השדות שעדיין מקיפים אותם.

יוניס פיגרדו – החוף והמים האין סופיים של הים, הצבעים הכחולים של הבוקר, הקונטרסט בין אור וצל של אחר הצהריים, הצבעים העזים של השקיעה והגוונים הרכים של הדמדומים. כל אלו מאתגרים את יוניס ומתכתבים בציוריה.

כאדריכלית במקצועה, היא מפרקת, בונה ומתכננת את נופיה מחדש על בדי הקנווס. בציורים ציוני מקומות מוכרים בארץ.

מיכל זהבי –  בשעתו , לא היה דבר אהוב עלי מאשר לצאת לנוף בנקודה כלשהי, לשבת בפינה נידחת ולצייר, מבלי שאיש יפריע לי. זו היתה מנוחה אמיתית לנפש ואושר גדול. העדפתי בשלב ההוא את עפרונות הפסטל.

ציוריי נעשו במקומות שונים בארצנו הקטנה והיפה. גם היום, כשכבר נטשתי את הציור בנוף, עדיין ההתבוננות בציורים אלה ממלאה את ליבי בשמחה.

רונית בלובשטיין – בתוך מגוון ציורי התערוכה בולטת בייחודה סידרת המיניאטורות של רונית, שהנושא שלה הוא – התרשמות מנופים שונים, מצפון הארץ והירדן, אזור מטולה, המשך באזור השרון, המרכז והרי ירושלים וכלה בדרום הארץ.

זו סדרה מרעננת, הבאה לשבור את רצף התמונות הגדולות ולתת לעין הצופה רוגע, אתנחתא ואת ההזדמנות לשוטט גם בנופים ירוקים זעירים ושלווים.

• ייחודי – בתערוכה מתארחים 2 ציורי הקדשה מקוריים של פאפו יעקב – על ספרים – מתוך האוסף הפרטי של ישראל לנצ’נר ובאדיבותו.