סגן ג’, מסיים קורס טיס במגמת תובלה, מתגורר בהוד השרון
ג’ עשה תואר בניהול טכנולוגיות ומידע ומתגורר בהוד השרון. מתחביביו של ג’- אוהב להתאמן באקרובטיקה, התאמן מכיתה י’- יב’ ובגיל 5 התחיל להשתתף בתחרות טריאתלון, בגיל 9 כבר זכה בתואר סגן אלוף הארץ. בגיל 11 הוא הגיע לצומת בחיים והבין שהעיסוק האינטנסיבי בספורט משפיע לו על חיי החברה לכן הוא קיבל החלטה לעזוב את תחום הטריאתלון. לאחר מכן התחיל לשחק כדורסל עד גיל 16 בקבוצת הפועל השרון והפסיק בשל פציעה ברגל. חבר קרוב המליץ לו להצטרף לחוג אקרובטיקה וזה התחום ספורט שבו עסק עד שהתגייס לצה”ל.
בנוסף לספורט, ג’ אוהב לראות סרטים, לצלם ולערוך, אוהב לטייל בארץ ובעולם ומתחבר לתרבות היפנית. ג’ נהג להתנדב במשך שנה בזמן התיכון בבית אבות שם שמעו מפי הקשישים את סיפורי השואה שעברו, ואף תיעדו אותם בספר וחילקו לכל בית האבות, בנוסף, התנדב במשך שנתיים במועצה האזורית של הוד השרון.
ג’ לא תמיד חלם להיות צוות אוויר אך ידע שהוא רוצה לעשות תפקיד חשוב ומאתגר שיהיה כרוך בהפעלת חשיבה מאומצת, הוא התחיל מיונים לתכנית “שחקים” אך קיבל מהר מאוד מיונים לטייס.
ככל שעבר את השלבים בקורס, ג’ התאהב במקצוע וכך גם גבר הרצון שלו להישאר בקורס ולצלוח אותו. “להטיס מטוס בגיל 18 זו הזדמנות פז שלא יוצאת כמעט לאף אחד”. “זה תפקיד מטורף ומשמעותי, חיל האוויר לוקח חלק בהמון ממשימות צה”ל ומציל כמויות גדולות של חיי אדם, רק כששובצתי להיות טייס תובלה נחשפתי למשימות שהמערך הזה עושה והבנתי כמה הציבור לא מודע לכך”.
הוא הכיר את סגן א’ חניך שמסיים איתו את קורס הטיס מהעיר בו הוא גדל. “אחי היה לוחם בצה”ל והוא משמש עבורי מודל לחיקוי יש לו סל ערכים גדול. אני מרגיש שההורים שלי חינכו אותי ואחי הגדול בצורה הטובה ביותר”.- הוא מספר.
דוד שלו מגיע למפגש של מפקד חיל האוויר עם דמויות משפיעות, הם בקשר מאוד טוב, ג’ מספר שהוא ‘גדל’ אצלם, יש להם הרבה נושאים משותפים וידע רחב.
ג’ מאמין שצריך להיות שילוב מיעוטים: “ברור לי שיותר קשה להגיע לקורס מהפריפריה אבל אני לא חושב שיש כל שוני ביננו לבינם”. הוא ממשיך ומספר על שילוב נשים בקורס: “אני בעד שילוב נשים ואני גם חושב שלא מתגייסות מספיק נשים, זה נובע לדעתי מהעובדה שהמיון הראשוני הוא לא חובה לנשים אך חובה לגברים. בנוסף לדעתי צריך להקדים את הכנס על הקורס טייס שמתקיים לנשים רק בכיתה י”ב”.
לג’ לא היו רגעים שרצה לפרוש, “אני נתתי אמון בבית הספר לטיסה ובאתי בגישה שהם יודעים לעשות את המיון ואם יראו שאני לא מתאים אני אלך לתרום במקום אחר, ידעתי שאני אעשה לאורך כך הדרך את המאה אחוז שלי”.
היו לו מספר רגעים קשים במיוחד בקורס, על כך מספר: “היה רגע בשלב של ראשוני מסוקים שעליתי לוועדות על רמת טיסה, וזה ערער אותי מאוד, הבנתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים כי אני רוצה להיות חלק מחיל האוויר”.
“הרגע השני שנתקלתי בקושי מאוד גדול במהלך הקורס היה כשהסבו אותי לתובלה, יצא לי לערער אם אני רוצה להיות טייס תובלה ולהיות חלק מהמשפחה הזאת, תמיד לאחר שחשבתי על זה הגעתי לאותה מסקנה חיובית שאני צריך להישאר”.
מבין קרוביו שמגיעים למסדר- משפחה, חברים מהבית, המחנכת שלו והמשפחה של החבר הכי טוב שלו.
לג’ שלושה אחים. עומר בן 25, היה קצין בעורב צנחנים וכיום הוא סטודנט להנדסת בניין באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. דורון בת 24, שירתה כפקמ”צית בטייסת 110 וכיום היא סטודנטית לאדריכלות, אורן בת 18, תלמידת י”ב.
אביו שי, סמנכ”ל פיתוח ושיווק ועובד מסביב לעולם. אימו דנית, מורה לחינוך גופני בבית ספר יסודי בהוד השרון, בנוסף היא מאמנת כדור רשת לאימהות ונערות.
סגן א’, נווט קרב, מתגורר בהוד השרון
א’ סיים תואר בכלכלה וניהול ומתגורר בהוד השרון, למד בתיכון רמון בהוד השרון והרחיב היסטוריה ואיטלקית, נוסף על כך, הוא מסורתי.
היה אלוף ישראל סייף בגיל 13 ולפני הגיוס החליט לחזור להתאמן. אסף עוסק באמנויות לחימה ומאוד מתחבר לתחום במיוחד MMA , בזמנו החופשי נהנה לטייל בארץ.
א’ גם למד במכינה הקדם צבאית. עבורו המכינה הייתה חוויה משמעותית במיוחד בפן החברתי. הוא מספר שבמהלך השנה הם גרו כ20 בנים בחדר אחד והם עדיין נשארו חברים טובים שלו עד היום. הוא התנדב בקהילה בנצרת עילית והוביל קבוצה של נערים מהעיר בכיתה י”ב שפעלו לטובת חיזוק העיר הפריפריאלית שנמצאת בסטטוס של הגירה שלילית, על כך מספר: “המכינה הייתה זמן עבורי להתחבר לארץ ובזכות השיח שפיתחתי שם מול עצמי העקרונות והערכים שלי התחזקו. זה היה מעצים ומבגר”.
א’ לא חלם להיות טייס, אלא לוחם במטכ”ל, היה לו חשוב לשרת בתפקיד קרבי, למתוח את הגבולות האישיים שלו ולצלוח אתגרים. כשקיבל מיונים לצוות-אוויר הבין שהאתגר שהוא מחפש קיים גם בקורס טיס ושהוא נמשך למה שהקורס מייצג ומכיל. “השירות הוא משמעותי ויש סיבה שחותמים כל כך הרבה זמן קבע, הבנתי שצריכים אותי ואם אני כאן אז זה המקום שאליו אני מתאים”.
על שילוב מיעוטים בקורס טיס הוא אומר: “מי שנמצא מתאים לכאן וצריך להיות פה, בלי קשר למוצא שלו.”
“אני שמח מאוד להיות במקום בו אני נמצא ושלא וויתרתי”. בתשובה לשאלה מה הוא לא אהב בקורס אסף אומר שגם מהדברים שהוא פחות נהנה מהם הוא למד ושבאופי שלו הוא תמיד מנסה למצוא את הצד החיובי: “יש מתח בקורס בין להיות לוחם לבין ההכשרה הארוכה שבמהלכה מחנכים אותך להיות לוחם”.
למפגש של מפקד חיל האוויר עם דמויות משפיעות א’ מביא חבר טוב של הוריו. כשההורים שלו הגיעו לארץ בסביבות שנות התשעים הוא היה מהראשונים לעזור ולדאוג להם. “הוא תמיד האמין בי ועזר לי ויש חשיבות רבה עבורי להזמין אותו למפגש הזה”.
למסדר יגיעו המשפחה, חברים מהבית ומהמכינה. לא’ יש עוד שני אחים קטנים, מיכל בת 19 מלש”בית ואמיר בן 9 תלמיד בית ספר. אביו רופא בן 55 ואמו רוסיטה בת 42 אחות בבית חולים.
