החזור מהגן, לדבריה, הוא סיוט עוד יותר גדול “אותו קו 65 שאיתו הגעתי להוד”ש עובד רק בכיוון אחד בשעות אחה”צ. לתוך הוד השרון ולא החוצה ממנה. כך שאני מחכה בתחנה שאינה מקורה לקו 1 בגלל השמש החמה החלטתי ללכת עם בני והעגלה לתחנה הבאה של קו 1 שהיא על חנקין ששת הימים, שם אגב עומדים בצל אבל הלוח מידע האלקטרוני של השעות שיש בתחנה שבור כך שאין לך מושג אם האוטובוס מגיע ומתי. מחכים בתחנה כמעט חצי שעה (זו תדירות הקו). כשקו 1 מגיע עולים ויורדים בסוקולוב אנצילביץ בהוד”ש ושם מחכים לרוב 20 דקות לקו 42. כשמגיע, נוסעים לכפר סבא עד התחנה המרכזית ושם הולכים ברגל 10-15 דקות עד רחוב האשל. הכל עם תינוק בן שנתיים. חשבתי גם על אופניים למרות שאני חוששת עם תינוק, ובהוד”ש ליד הגן אגב יש מסלול נפרד לאופניים כמו שיש בתל אביב שזה נהדר, אבל הוא נעצר ולא ממשיך בדיוק בחיבור לכפר סבא…ומשם לנסוע על הכביש מסוכן מידי. אני ממש לא רוצה להיאלץ לרכוש רכב שני כי גם כלכלית זה בעייתי לנו אבל כל יום אני עושה את המסע הזה כך שאני מתחילה להישבר”.