לדרור היה זיכרון פנומנלי וכאשר התעניין בנושא, בחן אותו לעומק, ניתח את משמעויותיו מהיבטים שונים, למד אותו על בוריו ויכול היה לתארו בפרטי פרטים. הוא גילה הבנה וידע בתחומים רבים: ספרים, מוזיקה, ספורט, מחשבים, פוליטיקה, בריאות, גאוגרפיה, איכות הסביבה, טבע, חיות, גוף האדם, הסכנות שבעישון ועוד ועוד.

דרור השתתף במשך שנים רבות בלימודי יש”י (ילדים שוחרי ידע) לתלמידים מחוננים בכפר סבא. במסגרת זו, העשיר את הידע שלו וחקר נושאים מתחומים שונים ומגוונים. וכך כתב על עצמו בהיותו בן שלוש-עשרה, בעבודת השורשים שהכין: “… אני מגדיר את עצמי כסקרן, ביישן, שובב, קצת מעצבן, קצת חוצפן, נבון ונחמד.

איש שהשאיר עליי הרבה רושם הוא יצחק רבין ז”ל, ולמה? הוא היה רמטכ”ל מעולה שהנחיל תבוסה לאויביו ואחר כך הפך לראש ממשלה שמחפש שלום בכל מחיר. לא הרבה אנשים יכולים לנהל שתי תקופות של חיים עם דעות כל כך מנוגדות בתפקידים חשובים כמו רמטכ”ל וראש ממשלה.

אני רוצה לראות את עצמי בעוד עשר שנים מיליונר, גר בווילה בהרצליה פיתוח, עם מכונית יגואר. אבל אני רואה את עצמי מאורס, לומד לתואר שני במחשבים וגר בדירה שכורה בתל אביב.

בנוסף אני רוצה להוסיף על עצמי שאני נהנה מהחיים ואף אחד ושום דבר לא יכול להרוס לי אותם”.

דרור ניחן ביכולת שכלית נדירה לנסח דברים בבהירות ובחדות. כל דבר בחייו נעשה אגב חיפוש אחר משמעות, תוך בחינה יסודית ומעמיקה ומתוך מחויבות גבוהה ביותר. הוא אהב לדבר ולהתווכח על אלוהים ועל משמעותו לאדם המאמין ולנעדר האמונה; הוא בחן מושגים כמו צדק חברתי ושוויון זכויות; הוא היה מוכן לשכנע בצדקתו בלהט רב ולהילחם בדבקות על הנושאים שהאמין בהם. אולם תמיד, בכל התנהלותו, דרור הקפיד בכבודו של כל אדם באשר הוא אדם, ללא קשר לדעותיו ואמונותיו.

כשגדל הפך דרור מילד בהיר שיער ותכול עיניים לבחור יפה תואר, בעל חוש הומור וחיוך מדהים וכובש. בהתקרב מועד הגיוס החליט במלוא הנחישות והרצינות להגיע לתפקיד הקרבי ביותר. הוא רצה להוכיח שאפשר להגן על המולדת בלי להתפשר על שמירה על כבוד האדם. לפיכך, ויתר על זימונים ליחידות מודיעין והחל להתאמן ולהשקיע רבות בחדר כושר. ואמנם, דרור הצליח להשתנות כאותו הברבור מהאגדות, ומילד צנום ורזה היה לבחור חסון ורחב.

ביולי 2001 התגייס דרור לצה”ל והוצב בחטיבת “גבעתי”. הוא עבר הכשרה כלוחם בגדוד “רותם” ויצא לקורס מ”כים מוקדם. בסיום הקורס שובץ לתפקיד מ”כ טירונים, תפקיד שראה בו שליחות גדולה והיה גאה בו עד מאוד. דרור שאף שכל אחד מחייליו ירגיש גאווה בלב כמו שחש הוא עצמו, וביקש להעניק להם את התחושה שהפכו מנערי בית-ספר לגברים קרביים, לוחמים מהשורה הראשונה שנושאים בגאון את הכומתה הסגולה. הוא שמר בקנאות על זכויותיהם של חניכיו, אך גם הקפיד לחנך אותם למלא את חובותיהם.

דרור עקב אחר כל חייל בעין בוחנת ובדק הישגים ונקודות תורפה שיש לחזק. התמסרותו המלאה לתפקיד התבטאה בשעות עבודה רבות שהקדיש לא רק בבסיס אלא גם בבית. בין היתר, הכין גיליון מעקב ממוחשב שכלל את כל פרטי החניכים שלו מהטירונות. מפקד הבא”ח ב”גבעתי”, סגן-אלוף אילן, התרשם עמוקות מהדרך שבה ביצע דרור את המעקב על חייליו והפך אותה לחלק מתורת הדרכת המ”כ בבסיס. כיום מקבל כל חניך בקורס מ”כים תיק כשירויות המהווה מקבץ של כל המעקבים שערך דרור והמאפשר קבלת תמונה מדויקת על הכיתה כולה ועל כל אחד מהחיילים. בשער החוברת נכתב: “… תיק זה נכתב בהשראתו של סמל דרור גרנות ז”ל, שראה בחייליו כנכס הגדול ביותר שלו וכך גם התייחס אליהם”.

מפקדיו של דרור העריכו אותו כמפקד רציני בעל יכולות חשיבה גבוהות. לדבריהם, דרור “ניחן באורך רוח ושקט פנימי, שמשך אליו חברים רבים”. דרור שקל אפשרויות קידום במסגרת קורס קצינים או סמלים בכירים, כך סיפר מפקדו.

בלילה האחרון של חייו ליווה דרור בגאווה ובאהבה את חיילי מחלקתו במסע הכומתה אל הכותל המערבי בירושלים. תיאר איציק, אחד מחייליו: “… אני וכל הנוכחים באותו יום הרגשנו שגם בשבילך זהו יום חשוב ומלא גאווה – למרות שאתה כבר עברת את הטקס הזה. כל הזמן חייכת והיית מאושר. חשנו את הגאווה בפניך כשראית איך החיילים שלך סיימו את המסע המפרך כמו גברים, נשבעים על גבי התנ”ך לצה”ל…”. למחרת הטקס, בבוקר יום שישי, נפגש דרור עם אחותו אפרת בבית-קפה וסיפר לה על שאיפתו ללמוד רפואה לאחר השחרור מהצבא – מקצוע התואם את כישוריו וערכיו. השמים היו הגבול בעבור בחור כל כך מבריק, מקורי ושאפתן.

סמל דרור גרנות נפל בעת שירותו ביום כ”ט בשבט תשס”ג (31.1.2003) והוא בן תשע-עשרה וחצי. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בכפר סבא. על מצבתו נחקקו המילים: “אור לנו, דרור לנו, ואינך מתגעגעים אבא, אמא, אפרת ועינת”.

אוהביו של דרור נפרדו ממנו ברשימות, מכתבים ושירים שכתבו ושהוקראו בערבי הזיכרון בימי השנה לנפילתו.

במלאות שנה לנפילתו נשאה אמו דברים: “אני עומדת על קברך ולבי עולה בלהבות. בבית דולק נר הזיכרון על אדן החלון. … עיניך הכחולות עם המבט החודר מביטות אליי, החיוך השובב והזוהר שלך מאיר את לילותיי ומלווה אותי באשר אלך. … כעת – אני עומדת בחדרך הריק והשומם ולא מבינה להיכן נעלמו כל הצחוקים והחיוכים. הספרים שלך מביטים אליי מיותמים, הדיסקים אותם אהבת לשמוע אינם מתנגנים יותר וצעיף קבוצת הכדורגל ‘הפועל חיפה’ תלוי מבויש בפינת החדר”.

באותו מעמד ספד לדרור חברו הטוב גידי: “עברה שנה, שנה שלמה בלי דרור… שנה שלמה בלי צחוקים בטלפון, צחוקים מתגלגלים שעוד מהדהדים בתוכי אחרי חודשים, ימים ושעות שבהם אני מוצא את עצמי נזכר בך. שנה שלמה בלי שיחות אל תוך הלילה … שיחות שהיינו יכולים להיגרר בהן לשעות של ויכוח ודיון ובסוף לא להבין מי ניצח כי כבר מזמן אבד לנו הנושא המקורי. שנה שלמה בלי היועץ הכי קרוב והכי טוב שהיה לי … הרי מעולם לא יכולת שלא לעזור ולתת עצה. … שנה שלמה של לדבר על החבר הכי טוב שלי בגוף עבר”.

תמי מלכה, המטפלת הנאמנה שגידלה את דרור ושתי אחיותיו וליוותה את המשפחה לכל אורך השנים כתבה: “דרור שלי – שלנו, לא ילדתי אותך, לא נשאתי אותך ברחמי, לא הינקתי אותך חלב אם, לא התעוררתי בלילה אותך לכסות ולחמם, אך אהבתי אותך ונקשרתי אליך, בלבי ובנימי נשמתי, לי היית כאחד מבניי האהובים ואף יותר…”.

ספד לדרור סרן רז, מפקדו בגדוד “רותם”: “… בהסתכלות פרטנית על כל לוחם ולוחם ניתן לראות בבירור את טביעת האצבעות של מי שגידל ועיצב את הלוחם בתחילת הדרך, ושם, דרור, אישיותך מורגשת וברורה. אישיות צנועה, החלטית, ביקורתית וכריזמטית. היית מפקד קנאי לחייליך – במובן החיובי של המילה. … באופן אישי, דמותך מלווה אותי בצורה משמעותית לאורך המסלול, בייחוד בקבלת החלטות הקשורות בטיפול בפרט”.

כתב יאיר, חברו של דרור מתקופת הלימודים: “… תמיד כשדיברתי עם דרור הרגשתי שיש לי עניין עם ראש חריף ופיקח, תמיד יכולתי ללמוד ממנו משהו חדש. … דרור, היית לי חבר מדהים ולמדתי ממך כל כך הרבה. תמיד אזכור את קור הרוח שלך ואיך סיפרת לי בשקט על הקושי, אך גם על הסיפוק האדיר שחווית בפיקוד על חיילים שהיית להם אבא ואימא. תישאר אצלי בלב לתמיד. יהי זכרך ברוך”.

כתבה מרגלית, דודתו של דרור: תמיד היית מורח לנו מריחה של חיוך על הלב, / תמיד היית מוזג לנו מזיגה של אושר וטוב, / תמיד היית מערבב לנו ערבוב של שקט וסערה, / תמיד היית מראה לנו מראה של יופי פנימי וחיצוני // צרבת את חיינו בזיכרונך / צרבת את זיכרוננו בחייך // קראו לך דרור / ועתה – אתה אור גדול / האור מלווה אותנו בלכתנו / מיליוני קווים של אור מחברים בינינו // היה שלום דרור-אור יקר”.

במלאות שלוש שנים לנפילתו כתבה אמו: “… הפער העצום בין דמותך הקפואה לבין החיים הממשיכים בעוז קדימה, קורע אותי מדי יום ביומו. … קשה לי לגשר בין שני חלקי הגוף הקרועים, הדוויים. … איך מאזנים? איך מגשרים? איך פוסעים כעת בשבילי החיים עם הקרע הזה? אני לומדת לאחות את הגשר הזה מדי יום ביומו, לומדת לטפס אחרי נפילות, לומדת להיאחז בכל זיז סלע ותקווה, לומדת לא לטבוע בים הדמעות והיגון. … אני חייבת גם להתייחס לתקוות ולתחושות בחלק הזורם של חיי: דור חדש הגיע, נולדה לנו דור. אפרת ומיכאל אחראים על הולדת הדור החדש. הם שזרו את שמה בשמך והם מייצגים באמצעות השם הסמלי והטעון הזה את התקווה לדור הבא, המתחדש”.

דרור הונצח בטקס שנערך בבסיסו לרגל סיום הטירונות והאימון המתקדם של חניכיו. המפקד נשא דברים: “באנו להיות כאן אתכם, בתחילת דרככם כלוחמים, על מנת לאחל לכל אחד מכם דרך צלחה, בשמו של דרור. הוא היה מאוד גאה לראות היום את כולכם מסיימים את המסלול הקשה הזה. כאב לו מאוד על כל חייל שנשר מהטירונות. בחרנו להנציח את זכרו של דרור שלנו, כאן אתכם בסוף האימון המתקדם, ולהעניק לכם מתנה שאנו מקווים כי תקל ולו במעט על המשך השירות שלכם. אנחנו בטוחים כי בכך אנחנו מגשימים את רצונו של דרור להיות בלבכם, בהמשך הדרך האתגרית בה בחרתם במהלך השירות הצבאי”.