“כל חיי אני עוסק בתחביבים אינדיווידואליים כמו: טניס, כתיבה ונגינה על פסנתר, ואולי באופן תת-מודע חסרה לי הקבוצתיות. בעולם בו כשבדרך כלל אומרים: ‘חברים’ ו’שיתוף’, מיד חושבים על הפייסבוק”.
כך אומר הסופר רוני גולדמן מהרצליה המוציא לאור ספר ילדים חדש הממחיש באופן חוויתי לילדים –
תוך הצגת שיח מואנש בין איברי הגוף בשאלה מי החשוב מביניהם – שפשוט אי אפשר בלי שיתוף
פעולה, במיוחד בעולם בו כיום שלכאורה ניתן לראות, לשמוע, לבצע ולהשיג כמעט הכל בלחיצת מקש
“כשאני משחק טניס, כותב שיר, או מנגן על פסנתר, אני מרגיש התרוממות רוח ששיאה בניצחון במשחק, השלמת השיר, או הנאתם שלי ושל המקשיבים לנגינה. כל חיי אני עוסק בתחביבים אינדיווידואליים כמו: טניס, כתיבה ונגינה על פסנתר, ואולי באופן תת מודע הקבוצתיות חסרה לי (לכן אהבתי מאוד את השנים בהן הייתי חבר בהרכב מוזיקלי, וגם את השנים הספורות בהן שיחקתי גם בקבוצת כדורגל). כך למשל, במקרים רבים אני מעדיף לשוחח עם אנשים בטלפון (ולעתים אף פנים אל פנים) – מה שלפעמים נתפס כטרחני וכמיושן בעולם הדיגיטלי בו “מדברים” בוואטס-אפ או במייל”. כך אומר הסופר רוני גולדמן המוציא לאור את ספרו החדש “צוף לומד על שיתוף”.
ספרו של גולדמן ממחיש בצורה חווייתית עבור הילדים, תוך שהוא עוסק בשיח מואנש בין איברי הגוף, ומלמד שפשוט אי אפשר בלי שיתוף פעולה – במיוחד בעולם בו לכאורה ניתן לראות, לשמוע, לבצע ולהשיג כמעט הכל בלחיצת מקש. גולדמן: “שיתוף הוא מצב בו נפגשים פיזית, מסתכלים בעיניים, פועלים יחד לביצוע משימה, מדברים האחד אל השני וחווים חברות אמיתית. השיתוף מחזק את הערך של כל אחד כחבר בקבוצה, מבלי להמעיט מערכו הייחודי עם יכולותיו וכישוריו”.
גולדמן, בן 68 מהרצליה, נשוי, אב לשלושה ילדים וסב לשני נכדים, עסק משחר ילדותו בספורט תחרותי –הטניס (גם כיום), וכדורגל (לפרק זמן קצר כנער בוגר). כישרון הכתיבה שלו בא לידי ביטוי כבר בכיתה ה’, כאשר חיבור שכתב נבחר לייצג את בית הספר בו למד – יחד עם תלמידים מצטיינים מבתי ספר אחרים. בזכות אמו ז”ל, ששיחקה טניס מנערותה ועלתה לארץ בשנות ה-40 של המאה הקודמת, החל לשחק במועדון בו שיחקה אימו ולימים במועדון הטניס מכבי תל אביב. במהרה הוא התגלה ככישרון גדול בטניס והשתתף בתחרויות רבות. הוא זכה בתואר אלוף ישראל לנוער (ובהמשך לבוגרים בזוגות), ייצג את המדינה בג’וניור ווימבלדון ב-1968 ובתחרויות בינלאומיות כחבר נבחרת הנוער. כחבר בנבחרת ישראל לבוגרים ובסניורים השתתף בשבע מכביות, בכללן האחרונה שנערכה ב-2017 ,בהן זכה במספר מדליות, ובאליפויות עולם לנבחרות סניורים, מפגשי IC, ועוד.
במקביל לפעילותו על המגרש, היה גם פעיל בהתנדבות בטניס, ושימש, בין היתר, כחבר בהנהלת איגוד הטניס ובהנהלות מועדוני הטניס של מכבי ת”א ומכבי הצפון ת”א. מזה שנים רבות הוא חבר בארגון הInternational Tennis Club- (בשמו המקוצרIC ), פעיל בהנהלת הארגון המקומיIC Israel , ובעבר אף שימש חבר ויו”ר ועדת השיווק העולמית שלו. הארגון הוקם ב-1924 בלונדון על ידי עיתונאי הטניס וואליס מאיירס, בעידודו של הלורד בלפור, ובו חברות כיום 42 מדינות, בהן ישראל, וכ-4,500 טניסאים וטניסאיות ייצוגיים, בהם מהטובים והבכירים בעולם בעבר, כולל גם שחקני ושחקניות נוער מובילים במדינותיהם, ומטרתו לטפח קשרי רעות בין שחקנים אלו על ידי מפגשים, בהשתתפות נבחרות ממדינות הארגון, בכל רחבי הגלובוס, המשלבים תחרות טניס ברמה הגבוהה ואירועים חברתיים במהלכם.
גולדמן: “הטניס לימד אותי להתמודד בהצלחה מול אתגרים נוספים בלימודים בתיכון ובלימודי באוניברסיטה. ממש לא אהבתי להפסיד במשחקי הטניס והייתי “מבואס” אחרי הפסד, אך זה נעלם די מהר כי התחרות הבאה כבר חיכתה בפתח והייתי חייב להתכונן אליה. גם היכרותי עם מאות טניסאים בארץ ובעולם וההכרה וההערכה לה זכיתי על יכולתי והישגי בטניס, הסבה לי שמחה ואושר”.
למרות שניבאו לו עתיד גדול בטניס, הוא העדיף להמשיך בלימודים, ולאחר שירותו הצבאי למד באוניברסיטת תל אביב וסיים בהצלחה תואר ראשון בכלכלה ותואר שני ((MBA (במנהל עסקים עם התמחות בשיווק. בסיום לימודיו החל לעבוד כפרסומאי בתחום הפרסום בפרסום אריאלי, שבזמנו נחשב למשרד פרסום מהמובילים ומהמתקדמים בארץ. ב-1983 הקים משרד פרסום משלו ובמשך שנות פעילותו הרבות ניהל קמפיינים פרסומיים של חברות מובילות במגוון תחומים.
גולדמן מודה כי “כנראה שההכרה, שנבעה מהחינוך שקיבלתי מבית של אנשי עסקים, השפיעה, בין היתר, על הליכתי ללימודים אקדמיים ולבחירה במינהל עסקים ולא בקריירת טניסאי מקצועי. אינני מצטער על כך. בדיעבד, הסיכוי, במיוחד אז, כשהטניס היה ענף ספורט קטן שמעטים יחסית עסקו בו, להגיע לדירוג בתוך עשרות הראשונים בעולם, היה קטן מאוד, ורק טניסאים בודדים, בכלל זה כ-5 ישראלים הגשימו זאת”.
הוא מוצא קווים מקבילים בין עולם הפרסום לטניס: “על פניו אין קשר בין שני העולמות המרכזיים שחיי הובילו אותי אליהם, אבל שניהם מאוד תחרותיים ובהם הניצחון הוא המטרה: ניצחון במשחק וקמפיין מנצח. התכונות הנדרשות לכך, לצד כישרון ומיומנות, הן נחישות ודבקות במטרה, התמדה, חתירה לשלמות, יצירתיות ואינדיווידואליזם. בטניס אתה לבד מול היריב, ובפרסום ובשיווק – למרות שיש לך צוות יוצרים – שבלעדיו לא נוצר קמפיין-אתה כבעלים ומנהל המשרד מתווה, מוביל ומחליט על הקמפיין שיוצג בפני הלקוח”.
כאמור, גולדמן כותב טקסטים שונים מזה שנים רבות, גם בתחום הטניס – כולל בבלוג שלו באתר של איגוד הטניס. בשנת 2012 הוא הוציא לאור את ספר השירה “שירים של כל אחד”. בימים אלו יוצא לאור ספר הילדים החדש שכתב “צוף לומד על שיתוף” (בהוצאת “אוריון”), המבוסס על השיר “שיח לגופו של עניין” המופיע בספרו הראשון ומתאר מפגש ערב פורימי מואנש בין אברי הגוף, בו התקיים דיון סוער מי האיבר החשוב בגוף. גולדמן: “המסר של הספר החדש הוא שאין איבר חשוב יותר או פחות, אלא כולם ביחד נבחרת, כמו קבוצת ספורט, כיתה בבית ספר, יחידה בצבא או קבוצת מחקר. כל אחד מאיתנו, כמו כל איבר בגוף, הוא עולם ומלואו – אך הוא רק חלק אחד מהקבוצה, שכוחה בעבודת הצוות שלה והיא שתהפוך אותה לנבחרת מנצחת. בספר בא לידי ביטוי ערך שיתוף הפעולה, וזאת מבלי לבטל חלילה את חשיבותו של היחיד וכישוריו. והכל בעולם בו בדרך כלל כשאומרים “חברים” ו”שיתוף”, מיד חושבים על דף הפייסבוק שלנו”.
גולדמן מודה כי דווקא התחרותיות האדירה של יותר מ-8,000 כותרים חדשים היוצאים לאור מדי שנה בישראל ממריצה ומאתגרת אותו, זאת לצד האמונה החזקה וכמובן התגובות החמות שהוא מקבל מהורים ומילדים רבים על ספרו. גולדמן, חבר באגודת הסופרים העברים מתחילת השנה, מייחל לכך שיוכל להמשיך ולהוציא לפועל את כישרונותיו ולהגביר את פעילותו בתחום הכתיבה, כמו גם בנגינה.
“אני נושק ל-70, ואחרי עשרות שנים של עבודה קשה חולם לקום בבוקר וליצור. וגם להקדיש זמן רב לנכדיי, כן ירבו, וכמובן לילדיי הבוגרים, ולהגביר את כמות אימוני ותחרויות הטניס שלי, כבעבר. על לוח מועדון הטניס שלי אני מפרסם מזה שנים שירים רבים שכתבתי על טניס ואחרים. אולי בעתיד אוציא לאור אסופת ‘שירי טניס'”.
