מדובר בפסק דין שעניינו תביעת לשון הרע של זוכת תכנית הראליטי האח הגדול – הגב’ תקוה גדעון.
התביעה הינה תביעת לשון הרע לגבי התקופה טרם השתתפה גב’ גדעון בתכנית, באותה תקופה הייתה הגב’ גדעון מנהלת מסעדה בבת ים.
התביעה הוגשה כנגד לקוחה של המסעדה אשר נקטה כלפי הגב גדעון לשון גזענית. בין היתר, הלקוחה אמרה לגב’ גדעון אמירות כגון: “אתיופית מסריחה” וכן “מי נתן לכושית לנהל מסעדה”.
בית המשפט גינה בחומרה את האמירות, וציין:
“האמירות של הנתבעת באירוע הינן אמירות קשות ובלתי נסלחות. הנתבעת בחרה לעלוב בתובעת ברצף של אמירות גזעניות, אמירות אשר כל מטרתן הייתה להשפיל ולבזות את התובעת לאור מוצאה האתיופי. התובעת לא בחלה להשתמש ברפרטואר גזעני נרחב, לרבות שימוש במילת הגנאי “כושי” ובצירוף הפוגעני “אתיופית מסריחה”.
זאת ועוד; אמירות אלו לא נאמרו בדלת אמות או במפגש חברתי מצומצם, אלא במקום העבודה של התובעת, בפני קהל גדול, לרבות חבריה ועובדיה של התובעת.
ואם לא די בכך, הנתבעת הוסיפה מעשה לדיבור וזרקה על התובעת דבר מאכל.
השוואת המעשים של הנתבעת לדברי לשון הרע שנדונו בפסיקה כפי שסקרתי לעיל, מגלה כי מעשיה של הנתבעת חמורים מהמקרים שנדונו עד היום בהקשר שכזה וזאת הן בעוצמת ההתבטאות, הן בקהל הרב שהיה להתבטאות והן בהעדר כל מוכנות של הנתבעת לקחת אחריות על אמירותיה הקשות ולחזור בה מדבריה.
החברה הישראלית הינה חברה קולטת עלייה, כאשר העלייה מאתיופיה סופגת לצערנו התנהגות גזענית ואמירות גזעניות רבות, ר’, למשל, במאמר ‘אל תגרמו לי לשנוא אתכם: גזענות נתפסת ואיכות חיים תרבותית בקרב נערות אתיופיות’, רחלי שנהב גולדברג, ציון ברנץ, קרני גיזנבורג, ‘סוגיות חברתיות בישראל’ חוברת 14 (קיץ 2012 / תשע”ב), עמ’ 93-117.
בנסיבות שכאלו על בית המשפט להבהיר בקול ברור, נקי וצלול כי בחברה הישראלית אין מקום להתבטאויות גזעניות וכי כל התבטאות גזענית שכזו תחייב בפיצוי משמעותי, ממשי וגבוה.
בהקשר זה, מקובלת עליי אמירתו של כב’ בית המשפט בעניין סטיין טמפרה לעיל, כי נקיטת יד רכה עם זה הנוקט בדרך גזענית כמוה כפגיעה נוספת בקורבן הגזענות.”
לפיכך, נפסקו לזכות הגב’ גדעון סך של 55,000 ₪ פיצוי וכ – 15,000 ש”ח הוצאות משפט
