מאת: אירית מרק
“תלמידות ותלמידים יקרים!”, נכתב באיגרת שנשלחה לכל תלמידות ותלמידי בית הספר אוסישקין בתחילת הסגר, “התקופה היא תקופה משונה. מסכות, סגר, זומים, ריחוק וגעגוע – אבל זו גם הזדמנות נהדרת לעצור רגע ולהעלות על הכתב, את מה שאנחנו מרגישים”.
צוות בית הספר, בהובלת המנהלת טלי שוורצשטיין-בסר, מצא דרך יצירתית לאפשר לתלמידות ולתלמידים לבטא את מחשבותיהם, תחושותיהם והרגשתם לאור הסגר והשינויים התכופים בשגרת הלימודים, ויצרו תערוכה מיוחדת ומקורית בשם “הסיפור שלי עם הקורונה”, הכוללת עשרות ציורים, שירים וסיפורים שנכתבו על ידי התלמידות והתלמידים, ונתלו על גדר בית הספר אתמול, שני, בבוקר.
עוד תגובות בנושא בקבוצת כפר סבא שלנו – לחצו כאן להצטרפות
“בכל תקופת הסגר עודדנו את הילדות והילדים ליצור ולבטא את התחושות שלהם, ביצירה חופשית ומשחררת, כך שיוכלו להוריד אל הכתב מחשבות, רגשות ואף קשיים”, מספרת שוורצשטיין-בסר. “קראנו למיזם “הסיפור שלי עם הקורונה”, כי מדובר בסיפורים אישיים, שחשוב לתת להם מקום מיוחד – ואישי. כל אחת ואחד חווים את המצב אחרת. הילדים כולם, מכיתות א’ עד כיתות ו’, שלחו לנו את היצירות שלהם במייל, בין אם את הסיפורים או את הציורים סרוקים, ואנחנו הדפסנו וניילנו כדי שלא ייפגעו מהגשם, והיום בבוקר תלינו בהתרגשות שרשרת ארוכה וצבעונית של כלל היצירות המקסימות. התגובות של התלמידים וההורים לא איחרו להגיע, ושימחו אותנו מאוד.”
צוות בית הספר קיים במקביל פגישה מקוונת עם ההורים בה עידכן אותם על היוזמה, וכן עודד את היצירה בכך שמבין כל היצירות, נבחרו יצירות על ידי צוותי מורים שופטים, שקראו והתייחסו לכל היצירות – ואשר זיכו את היוצרות והיוצרים המוכשרים בפרס.
“תודה רבה על המילים החמות והמעודדות בפגישה” כתבה לשוורצשטיין-בסר גיטלי מרגוליס, אימה של התלמידה הילי שהשתתפה בתערוכה. “הילי בעננים מרוב אושר וסיפרה כבר לכל המשפחה. אנחנו מאוד גאים בה, ביצירתיות שלה ואיך שהיא מביעה את עצמה”.
“התערוכה מאפשרת הצצה לעיניים וללב של הילדים. מעוררת געגועים לשגרה הברוכה. יוזמה מדהימה של בית הספר. כמו תמיד תמונה אחת שווה אלף מילים.”, כתבה אמא נוספת, ואחרת הוסיפה “עוצמות הרגש שוברות את ליבי. ציירים כישרוניים ללא ספק, שאפו גדול.”
“אנחנו מזמינות את כל הילדות והילדים להגיע עם ההורים ולהסתכל בתערוכה שלנו”, מסכמת המנהלת טלי. “כל הסיפורים והציורים יכונסו לספר מיוחד שיודפס ויחולק לכל התלמידים. הילדים עשו דברים מדהימים ואני מאמינה שזו אחת הדרכים שישמרו על החוסן של כולנו, ויאפשרו לנו לעבור את התקופה הזו עם חיוך. היה חשוב שהילדות והילדים יחוו את כוחם של הדמיון והיצירתיות שעליהם אי אפשר להטיל שום סגר.”
