ביהמ”ש המחוזי מרכז (הרכב כב’ השופט העמית טל) דחה את ערעורה של ספיר ניסני נגד פסק הדין שניתן בעניינה בבית משפט השלום בפתח תקווה, במסגרתו הורשעה בגרימת מוות ברשלנות של אמה, מרים ניסני ז”ל, ונדונה ל- 3 חודשי מאסר בפועל, ומאסר על תנאי. בכך הותיר בית המשפט המחוזי את הרשעת ועונש המערערת על כנו, והורה כי הנאשמת תתייצב לריצוי מאסרה ביום 13.6.21 בבית הסוהר נווה תרצה.
מאת: אירית מרק
כזכור, ביוני 2016, הגישה פרקליטות מחוז מרכז (פלילי) לבית משפט השלום בפתח תקווה כתב אישום נגד הנאשמת בגין גרימת מוות ברשלנות של אמה. זאת לאחר שבחקירה לא נאספה תשתית ראייתית של ממש להוכיח כי פגעה באמה במודע או במתכוון, ואף נאספו אינדיקציות ראייתיות אובייקטיביות שונות התומכות בגרסתה כי הדבר אירע בטעות רשלנית. ביולי 2018, במסגרת הסדר דיוני בין הצדדים, הודתה הנאשמת בכתב אישום מתוקן (בו הוכנסו שינויים קלים בלבד) בגרימת מות אמה ברשלנות
לחצו כאן להצטרפות לקבוצת הכפרסבאים המובילה בכפר סבא – כפר סבא שלנו
בהתאם להסדר הדיוני בין הצדדים, לאחר הודאתה, טענה הנאשמת טענות משפטיות שונות בבקשה לבטל את כתב האישום המתוקן מטעמי הגנה מן הצדק. בפברואר 2019 קיבל בימ”ש השלום בפתח תקווה (כב’ השופטת דניאלי) את עמדת הפרקליטות, לפיה על אף שבמקרים מסוימים של גרימת מוות ברשלנות של קרוב משפחה מדרגה ראשונה הנטייה הינה שלא להעמיד לדין פלילי, ולכל הפחות, שלא להשית מאסר בפועל, במקרה זה, הרף הגבוה במיוחד של הרשלנות, הצדיק את העמדתה לדין והרשעתה בפלילים.
בהמשך, לאור רף הרשלנות הגבוה, עתרה הפרקליטות להשית על הנאשמת מאסר בפועל. באוגוסט 2020, קיבל ביהמ”ש את עמדת הפרקליטות גם לעניין העונש, וגזר על הנאשמת 3 חודשי מאסר ו- 8 חודשי מאסר על תנאי.
בספטמבר 2020 הגישה הנאשמת ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז נגד הרשעתה ונגד חומרת עונשה, וניתן לה עיכוב ביצוע של העונש עד מתן פסק דין בערעור. הערעור שהגישה הנאשמת לא כלל את נימוקי הערעור, והיא ביקשה מביהמ”ש לאפשר לה אורכה להגשת נימוקי הערעור. במשך מספר חודשים, מעת לעת, לבקשת המערערת, אפשר לה ביהמ”ש מספר אורכות ממושכות להגשת נימוקי הערעור, אך הנאשמת לא הגישה את נימוקיה.
לאחר שהאורכה האחרונה שנתן ביהמ”ש למערערת לפנים משורת הדין לא נוצלה על ידה להגשת נימוקי הערעור, ולאחר שחלפו לא פחות מ- 6 חודשים מיום הגשת הערעור ו- 7.5 חודשים מיום מתן גזר הדין נגדה, דחה ביהמ”ש המחוזי מרכז סופית את הערעור על כל היבטיו, וקבע כי עליה להתייצב לריצוי מאסרה ביוני 2021 בבית סוהר נווה תרצה.
בדמי ימיה מתה מרים. כבת 51 הייתה מרים במותה. היא הניחה אמא, שלוש בנות ובהן הנאשמת שבפניי, קרובים וכואבים נוספים.
ראשית דבר נסיבותיו של תיק זה חריגות וקשות. גרימת מותה של אם ברשלנות על ידי בתה, חריגה היא, ובוודאי שכך הדבר בנסיבות האירוע בר מצאה מרים את מותה, עת נשפכה עליה בשנתה תערובת שמנים לוהטת אותה אחזה הנאשמת.
מכתב האישום המתוקן בשנית, בו הודתה הנאשמת, עולה כי במועד הרלבנטי התגוררו הנאשמת ואמה, מרים ניסני, בדירה בכפר סבא. בין השתיים התקיימו ויכוחים חוזרים ונשנים, בין היתר בנושא הסדר והניקיון בבית ובפרט במטבח, לאור קפדנותה הרבה של האם בנושא. על רקע זה, החל ממועד מסוים הרחיקה האם את התבלינים מהנאשמת, בכך שנעלה אותם בחדר הארונות שהיה מצוי בחדר השינה שלה, סמוך למיטתה, ונהגה למקם את המפתח לחדר הארונות מתחת לכרית עליה הניחה את ראשה במהלך שנתה. הנאשמת ניסתה מספר פעמים להתגנב לחדר השינה וליטול את המפתח ממקום המצאו, אולם האם סיכלה את ניסיונות בתה.
. 2016 בסמוך לשעה 1: 00 אחר חצות, פנתה האם לישון בחדר השינה. במקביל, ניגשה הנאשמת למטבח לצורך רקיחת תכשיר נטורופתי ניסיוני, שמרכיביו היו שמנים ומינרלים שונים. לצורך כך העמידה על הכיריים סיר, לתוכו שפכה כ-750 מייל תערובת שמנים. לאחר כ-20 דקות במהלכן חוממה תערובת השמנים לטמפרטורה גבוהה, ביקשה הנאשמת להוסיף לה מלח. לצורך כך, החליטה לנסות להתגנב לחדר השינה החשוך, לצעוד במעבר הצר סמוך למיטה, ליטול את המפתח שהונח תחת ראשה של אמה, לפתוח את חדר הארונות ולקחת ממנו את המלח הנחוץ לה, מבלי להעיר את אמה. כיוון שביקשה להמשיך ולערבב את תערובת השמנים, נטלה עמה הנאשמת את הסיר ובו התערובת הלוהטת, במקום להביא את המלח אל הסיר. זאת, הגם שהתלבטה אם לפעול כאמור, נוכח מודעותה לסיכון הכרוך במעשה זה.
טרם ניגשה לחדרה של האם, הוסחה דעתה מן ההתלבטות בשל שיחת טלפון לה לא ענתה, מבן זוגה לשעבר. היא נטלה את הסיר ובו תערובת השמנים הלוהטת, החזיקה ביד אחת בלבד באחת מידיות הפלסטיק, תוך השענת ידית הפלסטיק השנייה על בטנה, ערבבה במקביל באמצעות כף את תערובת השמנים הלוהטת באמצעות ידה השנייה וצעדה כך אל חדר השינה של אמה.
על מנת שהאם לא תתעורר והנאשמת תוכל להצליח בהתגנבותה, לא הדליקה הנאשמת אור בחדר השינה והסתפקה בתאורה חלשה שיצרה אלומת האור שהגיעה מהמטבח. היא לא התבוננה היטב לעבר מכשולים אפשריים, ולא נקטה בפעולות זהירות מתבקשות ומתחייבות. עם כניסתה לחדר השינה, בקרבת הדלת ובתחילת המעבר הצר, נתקלה הנאשמת בשואב האבק שהיה מונח על רצפת המעבר הצר מבלי שהבחינה בו, מעדה לפנים לכיוון המיטה, איבדה אחיזה בסיר ובו תערובת השמנים הלוהטת, וחלק ניכר מתכולתו נשפך על פלג גופה העליון של אמה.
כתוצאה מכך נגרמו לאם כוויות קשות ועמוקות מדרגה שנייה ושלישית, ב- 28% משטח גופה – בגפיים העליונות, חזה, צוואר, שפתיים, עיניים, פנים וקרקפת. הנאשמת הדליקה אור, נבהלה למראה אמה והבהילה אותה לחדר האמבטיה, שם ניסתה לטפל בה על ידי התזת מים קרים. כעבור כ-20 דקות הזעיקה את שירותי מגן דוד אדום והאם פונתה למרכז הרפואי תל השומר, כשהיא בהכרה מלאה, נושמת והולכת בכוחות עצמה. היא הורדמה והונשמה בהסכמתה לצורך הטיפול בה.
במהלך הטיפול שניתן לאם במסגרת אשפוזה, אירעה הסתבכות חריגה של פרוצדורה רפואית שנלוותה להרדמה ולא הייתה קשורה קשר ישיר לכוויותיה. האם נותרה מאושפזת, מורדמת ומונשמת, עד שנפטרה כתוצאה מכשל רב מערכתי, עקב
הלם זיהומי שנגרם במהלך אשפוזה על רקע כוויותיה.
הנאשמת הודתה כי גרמה ברשלנות למות אמה, בניגוד לסעיף 304 בחוק העונשין, התשל”ז-1977, בין היתר נוכח נטילת תערובת השמן הלוהטת, אי הדלקת האור, והכניסה אל החדר מבלי להתבונן לעבר מכשולים אפשריים, כשהיא מצויה בסערת רגשות ובהכירה את עצמה כאדם מסורבל ומגושם.
ראיות לעונש בהסכמת הצדדים ובמטרה למנוע את חקירת אחותה של הנאשמת בידי הנאשמת, ואת התייצבות האחיות זו מול זו באולם בית המשפט, הוגש תצהיר נפגעת עבירה על ידי אחת מאחיותיה של הנאשמת, פליאה ניסני, בהסכמת הצדדים הושחרו בתצהיר טענות ועובדות החורגות ממסגרת כתב האישום המתוקן.
מהתצהיר הכואב עולה כי האם הייתה עמוד תווך בחייה של פליאה. מאז האירוע סובלת פליאה מקשיים שונים, לרבות חלומות וסיוטים, כשהיא משחזרת בדמיונה את שפיכת השמן הרותח על ידי אחותה, על אמה, ואת כאביה של האם. הסיוטים מקשים על שנתה, גורמים לה לעייפות, ומשפיעים על יכולות התפקוד שלה במהלך היום, ובכלל זה על עתידה המקצועי. פליאה והאחות הנוספת מנסות לסייע זו לזו, ואולם מתקשות לעשות כן.
פליאה ציינה כי האם הגיעה לבית החולים כשפניה ופלג גופה העליון הושחתו לחלוטין, והמראות היו קשים מנשוא. כן ציינה כי היא עצמה הגיעה לבית החולים לאחר שהאם כבר הורדמה, ומאחר שלא התעוררה עד יום מותה, מנעה למעשה הנאשמת מאחיותיה את האפשרות להיפרד מאמן, מאחר שלא הודיעה במהלך אותו לילה על האירוע לאחיותיה.
כן התייחסה פליאה בתצהיר לכך שבין האחיות לנאשמת קיים סכסוך, בין היתר סביב דירת אימן הנמצאת ברשות הנאשמת – המתנגדת למכירת הבית. בכך גורמת הנאשמת, לדברי האחות, להוצאת כספים רבים במסגרת הליך משפטי, ומרעה את מצבן הכלכלי של האחיות. כן גורם הסכסוך להתקפי חרדה, חוסר אונים ותסכול, ולהמשך הקשר עם הנאשמת חרף רצון האחיות להתנתק ממנה.
לטענת פליאה, הנאשמת משתמשת בדפוס חוזר ונשנה בו היא מצליחה לעורר רגשות חמלה ואמפטיה עזים ומציירת עצמה כקורבן, כפי שנהגה תמיד. לפיכך, כתבה – ייאני מתחננת בפני בית המשפט להטות את כף הדין לחומרה ולמצות עם ספיר אחותי שהביאה טרגדיה נוראית עלי ועל כל משפחתי את הדין, ומנעה ממני בתחילת חיי מתנה שלא תסולא בפז – לחיות אותם לצד אמי”.
הנאשמת טענה כי היא נושאת עמה על בסיס יומיומי תחושת אשמה והלקאה עצמית, מכאובים נפשיים והתרסקות בריאותית וכי היא יימרוסקתיי ויימתפקדת על הקצה ממשי. בהתייחסה למצבה הגופני, ציינה כי עברה אירועים לבביים, וכי בעיות הלב מצטרפות לשורה ארוכה של בעיות רפואיות, כפי שעולה מהמסמכים הרבים שהגישה במהלך ההליך לבית המשפט, מהם נלמד בין היתר על פוסט טראומה כרונית ועל כאב כרוני. מחמת צנעת הפרט לא תפורטנה טענותיה באשר למצבה הרפואי במלואן.
הנאשמת ציינה כי הוכרה כבעלת 100% נכות על ידי המלייל, והונחתה על ידי הרופאים המטפלים בה לחדול לחלוטין מפעילות העלולה להביא עליה לחץ נפשי או פיזי. בהקשר זה תיארה התדרדרות מצבה הרפואי בחצי השנה עובר לאותו דיון, הנובע, לשיטתה, מאובדן אמה. כן ביקשה אמפתיה וחמלה, בציינה כי איבדה את אמה ואת חייה.
היא טענה ארוכות כי הגישה בקשות העוסקות בחזרה מהודאה, כשל בייצוג, עיכוב הליכים וכיוצא בזה, הגם שייאמר כבר עתה – לא הוגשה ולו בקשה אחת מכל הבקשות הנטענות. כן טענה כי ערעור פסלות כנגד מותב זה תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון, הגם שאף בסוגיה זו – לא היה ממש בטענה, בלשון המעטה.
עוד טענה כי הכנת הבקשות קשה לה, משום שהיא עוסקת בהליכים אזרחיים רבים בהם מעורבות אחיותיה, כי היא במצוקה, וכי מנגנוני הגנה משווים לה חזות חזקה, אולם אלו אינם משקפים את המציאות, שהיא פרי הרקע הקשה ממנו לטענתה הגיעה.
כן טענה כי אחיותיה מנהלות נגדה קמפיין תקשורתי, לצד הליכים משפטיים רבים, להם השלכה על נפשה ובריאותה.
בית המשפט “למעבר צר בחדר השינה של אמה, כשהאם ישנה והחדר חשוך. היא סברה כי תוכל ליטול בעודה אוחזת בסיר האמור מפתח לארון, אשר הונח תחת הכרית עליה הניחה אמה את ראשה, פעולה המחייבת מטבע הדברים רכינה, וכאשר נהיר כי תערובת השמן הלוהטת עלולה להישפך על אמה בעת מעשה. הנאשמת ביקשה ליטול את המפתח כאמור, לפתוח את דלת הארון כשהסיר ובו התערובת הלוהטת עדיין מוצמד לגופה, ליטול מלח מהארון, להוסיפו לסיר, להשיב את המלח לארון, את המפתח אל מתחת לראשה של אמה, ולחזור שוב בחדר החשוך ובמעבר הצר – אל המטבח. יוזכר כי הנאשמת אף התלבטה אם לעשות כן, נוכח מודעותה לסיכון שבהתנהלותה.
כך, במספר רגעים נמהרים ורשלניים במיוחד, נחרץ גורלה של אמה, כמו גם גורל המשפחה כולה. בהכרעת הדין קבעתי כי אף מבלי להיות מצויה בסערת רגשות, ומבלי להיתקל בשואב האבק ולמעו לעבר המיטה – עסקינן במעשה רווי סכנות, המבסס רף רשלנות גבוה.
אין מילים אשר תוכלנה לבטא את גודל הטרגדיה והשבר אשר נגרמו כתוצאה ממעשי הנאשמת למשפחה, ואת האובדן הקשה והממשי אותו חווים באופן יומיומי בני המשפחה, ובראשם אחיותיה של הנאשמת.
במעשיה פגעה הנאשמת פגיעה קשה בערך קדושת החיים. שעה שעסקינן בעבירה של גרם מוות ברשלנות, חובה על בתי המשפט להעביר לציבור מסר בדבר חשיבות קדושת החיים, והצורך להגן עליו ולהישמר מפני פגיעה בו. עלינו להבטיח נקיטת אמצעי זהירות, אף בין כתלי ביתו של אדם.
מלאכת גזירת הדין לעולם אינה קלה, וביתר שאת נכון הדבר במקרה טרגי זה.
טרם קביעת מתחם העונש ההולם, אני מוצאת להפנות לטענות הנאשמת להגנה מן הצדק, אותן טענה טרם הכרעת הדין. בתמצית יאמר, כי לשיטת הנאשמת היה על המאשימה להימנע מהעמדתה לדין ולהתחשב בטרגדיה אותה המיטה במו ידיה על אמה ועל עצמה, ומנימוקים אשר יפורטו בקצרה להלן.
“עסקינו בנאשמת אשר הודתה בכתב אישום מתוקן לאחר דיונים מרובים, ואף לאחר הרשעתה בדין הביאה בהתנהלותה לדחיות מרובות, ביקשה לטעון כנגד הרשעתה בדין הגם שנקבע במסגרת ההסדר כי ככל שידחו טענותיה היא תורשע, ועיכבה בטענות נוספות את ההליך, כפי שיפורט להלן.
“הנאשמת ביקשה שוב ושוב לדחות את הדיונים, הן בהיותה מיוצגת והן לאחר שחרור הסנגוריה הציבורית מיצוגה, מנימוקים אשר בחלקם התברר כי אין בהם ממש. לאורך ההליך כולו התגלעו קשיים בהתנהלות הנאשמת אל מול באי כוחה השונים מטעם הסנגוריה הציבורית, וכתוצאה מכך, כמו גם מנימוקים נוספים, נידחו הדיונים כמו גם ההתקדמות המהותית בתיק, שוב ושוב. באופן חריג הוחלפו באי כוחה השונים של הנאשמת על ידי הסנגוריה הציבורית, שוב ושוב, נוכח קשיים שהתגלעו כאמור בהתנהלות בין הנאשמת לבאי כוחה. הנאשמת יוצגה על ידי 5 סנגורים שונים, עד שביום 11
“התמשכות ההליכים החריגה פורטה בהרחבה מרובה לעיל, שכן דומה כי אין מנוס ממסקנה לפיה בית המשפט הפגין אורך רוח רב כלפי הנאשמת, אשר ניצלה עד תם כל זכות דיונית ומהותית העומדת לרשותה, כמו גם את תקופת החירום בה אנו מצויים, ועשתה כל שניתן על מנת לדחות את סיום ההליך.
לאורך תקופה ארוכה בה התנהלו ההליכים לפניי עלה בידי להתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי כי עסקינן בנאשמת מוכשרת, מתוחכמת ואינטליגנטית, כפי שעלה הן מעדויות עדי ההגנה והן מהתנהלות הנאשמת עצמה בפניי מהלך דיונים רבים. הנאשמת, עיתונאית במקצועה – רהוטה, ומתבטאת היטב בכתב ובעל פה. ואולם למרבה הצער, מנווטת הנאשמת את יכולותיה אלו לכדי התנהלות מניפולטיבית שיטתית, כשהיא מתמקדת בקשייה ובמכאוביה, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהעובדה שהביאה לגרימת מות אמה ולנזק הנוסף אותו
“התרשמתי כי הנאשמת שלטה היטב בכל מהלכי ההגנה, עד כדי ניהול הגנתה ממש. כן התרשמתי כי הסנגוריה הציבורית לא עשתה מהלך כלשהו מבלי לקבל את אישורה והסכמתה המלאים, לאחר דין ודברים חוזר ונשנה עימה, לאחר בחינה, התעמקות וליבון מצד הנאשמת, ועל כך יעיד אף ההליך במסגרתו הודתה הנאשמת בכתב אישום מתוקן, ובהמשך תוקן כתב האישום פעם נוספת – הליך חריג, המלמד אף הוא על הדקדוק שנעשה בכל צעד ובכל פרט מפרטי ההסדר.
בתיק מצויות פניות מרובות וחריגות של הנאשמת לבית המשפט באופן עצמאי, הן בתקופה בה היתה מיוצגת והן לאחר ששוחררה הסנגוריה הציבורית מיצוגה. כך גם ניתנה לנאשמת רשות הדיבור במסגרת הדיונים בבית המשפט, אף כאשר היתה מיוצגת, כשלאורך ההליך כולו ניתן לה להביע את עמדתה באשר לאופן ניהול התיק.
“התרשמתי כי דבר לא נכפה על הנאשמת במסגרת ההליך – ההיפך הוא הנכון. הדחיות הרבות מלמדות על מתן הזדמנויות חוזרות ונשנות לנאשמת לשקול צעדיה, ובמסגרת הדיונים בפניי הבהירה כי הודאתה ניתנה ללא לחץ ומתוך רצון טוב וחופשי.
אף החלפות היצוג המרובות מלמדות כי חרף חילוקי הדעות בין הנאשמת לבין באי כוחה הרבים, שבה ומינתה הסנגוריה הציבורית מייצגים מטעמה, אשר כל אחד מהם, בתורו, נדבר עם הנאשמת, וקידם את ההליך ככל שניתן היה.
עסקינן בנאשמת המיטיבה ליצג ולבטא את עצמה, ולראיה, אף כאשר לטענתה לא נערכה לדיון מסוגלת היתה לטעון ארוכות. ואולם למרבה הצער, מיקדה הנאשמת את טעוניה בעוול שנגרם לה לשיטתה, ובטעונים פרוצדורלים העוסקים בהגשת בקשות שונות על ידה, והקדישה חלק זעיר מדבריה לפן המהותי.
הנאשמת מלאה בטרוניות כלפי מייצגיה השונים מטעם הסנגוריה הציבורית, כלפי בית המשפט, כלפי מזכירות בית המשפט העליון, ועוד ועוד. היא איחרה לדיונים, התפרצה להחלטות בית המשפט, ודומה כי עשתה כל שלאל ידה על מנת להביא להימשכות ההליכים. בכלל זה טענה בכזב כי הגישה בקשות שונות לבית משפט זה ולבית המשפט העליון – מבלי לעשות כן.
התרשמתי מעבר לכל ספק כי הנאשמת עשתה את כל המתואר בכוונת מכוון, קרי – בחרה באופן מודע ומכוון להתמקד בטעונים פרוצדורליים ולהימנע מהמהות, חרף יכולותיה הברורות להתמקד גם
“כן יוטעם, כי חרף האמור לעיל אשר לבקיאות הנאשמת בכל שהתרחש בהליך, ומתן הסכמתה לכל מהלך, טענה הנאשמת בפניי כי ברצונה לטעון כנגד הודאתה, כי הודאתה נעשתה במחטף, כי לא הועמדה על פרטי ההסדר, ועוד. הגם שניתנו לה הזדמנויות רבות לשטוח טענותיה אלו, לא עשתה כן עד עתה.
אשר לבקשות הדחיה האחרונות, המתמקדות במגיפת הקורונה, יוזכר כי הנאשמת לא התייצבה פעמיים בפני הממונה עוד טרם המגיפה, וכי צירפה מסמך רפואי ממנו עולה כי לכאורה נחשפה לקורונה טרם שאובחן חולה ראשון בישראל, ולפיכך לדבריה שהתה בבידוד ולא יכולה היתה להתייצב בפני הממונה או בבית המשפט”.
בית המשפט פסק 3 חודשי מאסר בפועל שיחלו כאמור בחודש יוני.
