להצלחת מדינת ישראל -״אבינו שבשמים ברך את מדינת ישראל – רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנו״

בפרשות שנקרא השבת, תזריע ומצורע, התורה מלמדת אותנו פן נוסף בין גוף ורוח, בין מעשי האדם לבין מדרגתו הרוחנית. רמה מוסרית מקולקלת תטיל על גוף אדם נגעים וצרעת, וכך כותבת הגמרא, מסכת ערכין ט”ו, בו נאמר: אמר ריש לקיש: מאי דכתיב “זאת תהיה תורת המצורע”? זו תהיה תורתו של מוציא שם רע. יתרה מזו, לא רק הגוף נושא בתוצאות, אלא גם הבגדים והבתים. גם קניינו ורכושו האדם לא מתחמק מלשאת בתוצאות המעשים של הבעלים שלו.
יוצא שסדר הפעולות הוא כזה: האדם עושה מעשה (מדבר לשון הרע באמצעות פיו) – בכך עולמו הרוחני מתקלקל – ואז גופו לוקה בצרעת. מכאן ניתן ללמוד שמעשי האדם הנראים כלפי חוץ כפעולות גשמיות- טכניות, לטוב לרע … נותנים ביטוי רוחני.
אומר רבי עקיבא במסכת אבות פרק ג׳ משנה ט״ו
״הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה״. יש מי שצופה בנו, שומע. אבל הבחירה (הרשות) נתונה לנו.

בפרשת השבוע הקודמת (שמיני), נכתב על איסור והיתר באכילה. כותב לי לאחר קריאת המאמר שבוע שעבר, שליח חב״ד בצפון קפריסין רבי חיים אזימוב היקר: ״ אצלנו תמיד אמרו: יהי רצון שנקפיד על מה שיוצא לפחות כמו שמקפידים על מה שנכנס״
ועוד שמעתי פעם בהרצאה העוסקת במוסר “מגוון של שפות האדם יכול להוציא מפיו, יש מורים לכל הלשונות בעולם, אבל!!! כמה מורים יש לאיזה שפה האדם לא! צריך להוציא מפיו?״
אחד המורים לשמירת הלשון הוא רבי ישראל מאיר הכהן זצ״ל מראדין המכונה “החפץ חיים” על שם ספרו, היה מחשובי הרבנים בדור שלפני השואה, מייסד וראש ישיבת ראדין (בלרוס). מסופר עליו כי פעם אחד מתלמידיו חוזר מאד מאד מצוברח מדרשה שנתן. שואל אותו החפץ החיים, מה קרה?
עונה לו תלמידו:״עכשיו דרשתי במשך שעתיים אבל אני מרגיש כי השומעים לא התחברו לדברי, ממש אני חייב, להשתפר ….״
עונה לו החפץ חיים: ״ אשריך בני, תמיד חייבים להשתפר אבל שלא יפלו פניך כלל, אתה קידשת עכשיו שם שמים ברבים מעצם זה ששעתיים לא הוציאו השומעים מפיהם שום דבר העשוי היה להיות חלילה לשון הרע״

יהי רצון שנדע להבחין בחוש הטעם שבלשונינו, ושנבין כי חוש הטעם בלשון הוא גם בדיבור שיוצא מפינו.

שבת שלום ומבורך

חזי ברזני