בות’יינה חלבי, אמנית דרוזית, שמקדישה את חייה להנצחת השואה.
פגשתי אמנית דרוזית, שמקדישה את חייה להנצחת השואה, ובחרתי לספר את סיפורה המדהים של האמנית המיוחדת הזו מדלית אל כרמל, שאתמול התארחתי בביתה.
בותי’ינה היא אישה נאת מראה ודעתנית, אמנית מוכשרת, אישה מיוחדת עם לב ענק. היא חילונית אך שומרת על לבוש צנוע. ברוח זו היא ובעלה תמיר מחנכים את ילדיהם: אווה, פראס וגולנאר.
קולאז מעבודותיה של הציירת הדרוזית בות’יינה חלבי, האמן ישראל הרצל
הציירת הדרוזית בות’יינה חלבי, הקימה בביתה שבכפר גלריה שבה מוצגות עבודותיה בנושא השואה. סיפורה הלא רגיל כבת העדה הדרוזית וכאבה לנושא, המובעים בציוריה, לשואה היהודית במלחמת העולם השנייה, מהווים מקום משיכה לביתה לתיירים מהארץ ומחו”ל, ולהבנת השאלה מדוע ציירת דרוזית מתמסרת להנצחת השואה היהודית.
עד גיל שלושים שבה נישאה ונולדו לה שלושה ילדים, עבדה בות’יינה חלבי, במסלול של עבודה רגילה והתנדבות לטובת הזולת, כולל ציורי קיר על מוסדות לימוד ופתיחת חוגי ציור לילדים ולנוער.
בשנת 2007 חל המהפך בחייה. לאחר שנחשפה לסיפורי ניצולים הביטה בתמונות מימי השואה, שגרמו לה להזדהות ולהביע את רחשי ליבה בציורים לאותה תקופה, בות’יינה מספרת. “כבת לעדה הדרוזית, ידעתי שנספו שישה מיליון יהודים בשואה אך לא ידעתי מעבר לכך. מעולם לא פגשתי ניצולי שואה ולא הכרתי את סיפורם האישי.
מאותו יום ואילך נקשרתי עמוקות לנושא השואה. התמונות והסיפורים נגעו לליבי וחשתי צורך פנימי להביע את הכאב הנורא ואת תחושת חוסר האונים שראיתי על פניהם של הנספים. מאותו רגע התחלתי לצייר ומאז לא הפסקתי…
הציור הראשון שציירתי, היה של צעדת המוות של ההולכים לעבר מותם, ללא תווי פנים. ההשתקפות מסמלת את הקריאה לעזרה. הנבטים בתחתית הציור, מסמלים את ששת מיליון הנספים וגם נביטה וחיים”.
החשיפה לנושא השואה דחפה אותה להעמיק בלימוד על נושא השואה. היא החלה לקרוא ספרים בנושא ולהשלים את פערי הידע ובמקביל המשיכה לצייר דמויות יהודיות במחנות הריכוז ובגטאות. בתחילה ציירה בהשראת תמונות אותנטיות מהשואה ובהמשך על בסיס סיפוריהם של ניצולי שואה שביקרו בגלריה.
שנה מאוחר יותר, הציגה בותיינה לראשונה את ציוריה בתערוכה במרכז התרבות בכפר. המבקרים הופתעו מכך שאמנית דרוזית נוגעת בתחום השואה הרגיש כל כך ותמכו בבחירתה יוצאת הדופן. בתערוכה השנייה, שהציגה מאוחר יותר, דיברה על הכחשת השואה, נושא שמדאיג אותה מאוד.
בות’יינה חלבי חברה למוזיאון השואה בית טרזין הממוקם בקיבוץ גבעת חיים איחוד, על מנת ליצור חיבור לנושא השואה של ילדי בתי הספר בישובים דרוזיים וביקור ושמיעת עדויות מפי ניצולים של גטו טרזיינשטט, תוך שימוש בחלק מהמפגשים בתרגום לשפה הערבית. פעילות זאת מביאה את התלמידים הדרוזים להבנת נושא השואה ופיתוח סבלנות כלפי האחר, תוך הבנת סבלו של האדם.
עוד כוללת הפעילות עיון בארכיון מוזיאון בית טרזין וצפייה בתערוכות הנערכות שם, כולל יצירות של אומנים שהתגוררו בגטו עד חיסולו והשמדת תושביו. במקביל הפעילות כוללת הבאת תלמידים מבתי ספר בארץ לישוב הדרוזי על מנת ללמוד את אורח החיים, המנהגים והאמונה הפילוסופית הדרוזית לחיים ולמוות.
פעילות משותפת זאת הביאה להוצאת משלחות משולבות למצעדי החיים, במחנות הריכוז אשר בפולין על מנת ללמוד ולחוש את השואה בחוויה אישית ולא רק תאורטית מהחומר הנלמד.
בשנת 2017 קיבלה בותיינה פרס “אות שגרירים ברשת” מאוניברסיטת חיפה על תרומתה למאבק באנטישמיות ובגזענות. שנה מאוחר יותר, בטקס השנתי במכון משואה בתל יצחק, הוענק לה פרס בתחום החינוך.
בשנת 2014 הוזמנה בותיינה להשתתף ב”מצעד החיים” בפולין, במסגרת משלחת אמנים ישראלים. הייתה זו הפעם הראשונה שהשתתפה במצעד אישה דרוזית.
“המצעד והביקור במחנות ההשמדה היו עבורי חוויה מרגשת, מטלטלת ומעצימה”, היא מספרת. “הייתי הדרוזית היחידה במצעד בין אלפי אנשים, יהודים ונוצרים, שאיישו את המשלחות השונות. לא הרגשתי שאני שונה. הרגשתי שאני צועדת לעבר הבלתי ידוע.
צעדנו מהשער של אושוויץ לבירקנאו. כשעמדתי מול השער הייתה לי צמרמורת ופחדתי להיכנס. כשעברנו את השער שמתפצל למסילות, לא האמנתי למראה עיניי. ראיתי ארובות שנשארו מהמשרפות, ביתן אחר ביתן. נכנסתי לאחד הביתנים ועמדתי בלי יכולת לזוז. היה שם ריח חזק של מוות, שעד עכשיו אני לא יכולה לשכוח. המדריך הסביר לנו איך הצטופפו עשרים אנשים על דרגש קטן אחד. עמדנו בביתן, 17 אנשים בסך הכל, והיה לנו צפוף… באותו רגע עלו בי המון מחשבות ושאלות שאין להן תשובות. איך יכול להיות שאדם איבד צלם אנוש והפך למפלצת שכל מטרתו להרוג ולהשמיד? איך הופך אדם לכל כך אכזר ורשע והעולם שותק?”
בותיינה חזרה מהביקור בפולין עמוסת רגשות, חזקה ונחושה להמשיך בדרכה. את עוצמת תחושותיה ביטאה בצבעים חזקים, בהשראת המראות והתחושות שחוותה.
עבודתה “מכתב אחרון”, נתרמה למוזיאון יד ושם ומוצגת בתצוגות המוזיאון, ציוריה בנושא השואה מוצגים בתערוכות בארץ וברחבי העולם, כקשר המיוחד בין האמנית הדרוזית ליהודים ולשואה.
