“בהיותי בת שבע עשרה, אושפזתי במעון הפסיכיאטרי ברמת חן, שם הכרתי את רחל שקלובסקי , חברתי שהיתה בוגרת ממני בתשע שנים וכבר התחילה את דרכה כמשוררת ומבקרת ספרות. ספר שירי החדש: “רחל, רחל” מוקדש לקשר המיוחד שנשזר ביני לבין רחל בחייה ובמותה. את מעון רמת חן ניהל ברוח הפסיכיאטריה ההומניסטית, פרופסור יהודה פריד.

כשאני עוצמת את עיני עודי יכולה להסתופף תחת כנפי חלוקו הלבן , לרחף בענני עשן המקטרת שלו, כשקולו החם , כמו אוקיאנוס מכיל, עוטף את הנפש ומרכך את מכאוביה. פרופסור פריד האהוב נפטר בגיל 60 לפני 31 שנים. רחל שקלובסקי אהובתי נפטרה בגיל 66 לפני שמונה שנים. שניהם חקוקים בנפשי , מאירים את דרכי ומחבקים את רוחי לעד. ואני ממשיכה לחבק אותם בתוכי, באהבת נצח.

פרופסור פריד היה נשוי לאביבה פריד, שהיא מחלוצות הריפוי בעיסוק בתחום בריאות הנפש בארץ, כתבה את הספר: “ריפוי בעיסוק – טיפול הומניסטי”.

“אף שלא הכרתי את אביבה פריד באופן אישי, חשתי צורך לשלוח לה את ספרי, אשר שניים משיריו מדברים על ד”ר פריד (וגם בהקדמה לספר אני מספרת על אישיותו המיוחדת והשפעתו על חיי). כל כך שמחתי והתרגשתי לקבל ממנה מייל וזו לשונו:

“נגה יקרה

קבלתי את םפרך בהתרגשות רבה מאד. הכרתי את רחל וגם שוחחנו מדי פעם והיה בהחלט שהיה על מה . הצלחת לרגש אותי מאד בסיפור הקשר שלכן והעיקר באופן שתיארת את היחס שלך אליה באומץ לב גלוי כל כך.

ואני מודה לך שהחזרת אותי בדברייך לימים רחוקים שקרו בהם דברים “טובים” במצבים בלתי אפשריים.

כל טוב לך

והצלחה במעשייך ו..בריאות

אביבה פריד”

לא ידעתי שאביבה פריד הכירה את רחל והתרגשותי התעצמה כשקראתי על כך במכתבה, שיקר כל כך ללבי ואני מודה עליו ברעידת הנפש”.