האמנית נעמי לינזן, מתחילה לבסס את מקומה כאחת האמניות המסקרנות בזירת האמנות הישראלית.
ביצירותיה, בהן בולט העיסוק בחומריות ומרקם, היא משרטטת עולם אישי ומתחקה אחר המתח שנוצר בין הסמוי והגלוי, תוך פירוק הקיים והמוכר והגדרתו מחדש. עבודותיה של לינזן עוסקות בגבול שבין מציאות לבדיה. הן מכילות מרכיב של תעתוע ומזמנות התבוננות מעמיקה ומעורבות אקטיבית של הצופה. המרחבים הגדולים של העבודות שואבים את מבטו של הצופה פנימה, מאתגרים את תפישתו ומזמינים אותו להיכנס לתוכם ולחוש אותם.
תערוכת היחיד שלה עולה בתוהו, שתיפתח בבית האמנים בכפר סבא ב- 16 ביולי, מאגדת מגוון רחב ועשיר של עבודות, המייצגות את יצירתה במשך כעשור. במבט ראשון נגלה כאוס של צבעים וחומרים, הנטווים לכדי מארג של תצורות, קולות, צלילים ורגשות הנפרשׂ על הבדים ומציב אתגר למתבונן.
בתערוכה כלולות ארבע סדרות עיקריות, הנבדלות זו מזו בנושא הרגשי שבו הן עוסקות ובפלטת הצבעים המאפיינת אותן. כל סדרה מאופיינת בעושר צבעוני המכיל גוונים ותתי־גוונים רבים, ושילובם יוצר תוצאה מפתיעה ומורכבת. התפתחות הסדרות מסמלת את התפתחותה של לינזן כאמנית החוקרת את זהותה האישית. מכלול יצירתה מייצג מסע מעמיק של התבוננות פנימית ושפתה האישית בולטת במקוריותה, בקולה העצמאי והייחודי, הטומן בחובו יופי ודיוק שנוצרו בתהליך מדוקדק ומחושב.
שיח גלריה בתערוכת היחיד של נעמי לינזן ‘עולה בתוהו’
שבת 24/7 בשעה 11:00 שיח גלריה עם האמנית נעמי לינזן ואוצרת התערוכה גלית סמל
שישי, 30/7 בשעה 12:00 שיח גלריה עם האמנית נעמי לינזן והצייר אמיר שפט
לינזן עובדת בצבע אקרילי על קנבס בטכניקה מעורבת. ציוריה הרב־שכבתיים חושפים ומסתירים גם יחד ומתאפיינים במרקם עשיר. בעבודותיה, הנעות על הגבול שבין ציורים דו־ממדיים לעבודות תבליט תלת־ממדיות, בולט כמוטיב חוזר השימוש באובייקטים ובחומרי גלם לא סטנדרטיים שהיא מלקטת באופן אקראי מסביבתה הקרובה ומהטבע – כמו אספסת, חצץ, זרעים, שברי צדפים, חול ואבנים קטנות.
היא משלבת פסולת שנמצאת מחוץ למרחב בו היא יוצרת, כגון שברי זכוכית ואובייקטים חלודים, חומרי גלם שנאספו בזמן בישול וכן שאריות של חומרים מהסטודיו – כמו קילופים של צבע אקרילי או שאריות אפוקסי.
תהליך היצירה של לינזן מתבצע באופן אימפולסיבי וספונטני. תחילה האמנית מניחה את החומרים באופן שרירותי על הבד, אך לאחר מכן היא מאחדת בין המרכיבים השונים באמצעות כיסוי בחומרי צבע ובמשחות, עד שהאובייקטים והחומרים מתמזגים לכדי יחידה אחת. לאחר שנרקמת זהות חדשה, היא מתחילה בתהליך של ארגון ובנייה מחדש, עד שהעבודה מגיעה לנקודת איזון. יצירתה נעה בין קצוות: הכאוטי והמאוזן, המסודר והמפוזר, התנועתי והקפוא. על משטח הבד נוצרת התרחשות משוחררת ועם זאת מדויקת, החותרת לגעת באמת אישית כלשהי. שפת הציור של האמנית נעה על הציר הבוחן את הגבול שבין המזוהה לבין המופשט, באופן שמותיר לצופה מקום חופשי לחיפוש משמעות.
במאמרה ‘כאוס מאוזן’ לקטלוג התערוכה, כותבת האוצרת גלית סמל “לינזן ניחנה ביכולת משוכללת לתרגם חוויות בצבע, בצורה ובחומר. תשוקתה לבטא את מגוון האפשרויות של הצבע והחומר באה לידי ביטוי בדרך עבודה ספונטנית ומחושבת גם יחד, ובמגוון של יחסי גומלין בין צבעים וחומרים. מלאכת היצירה של האמנית מתאפיינת במתח מתמיד בין גילוי וכיסוי, בין הקונקרטי והמוּכר לבין החבוי והמפתיע”. עוד מציינת סמל כי החוט המקשר בין כל הסדרות המוצגות בתערוכה קשור למרכיב התעתוע, שכן הדברים אינם תמיד כפי שהם נראים על פניהם. לינזן מעוררת בקרב הצופים תחושה של ספק ותהייה.
סדרת הזֵרים/ הסדרה הלבנה 2012-2010 מייצגת את התמקדותה של האמנית בחומר ואת רצונה ליצור ללא צבע. העבודות טקטיליות מאוד ומתאפיינות במגע בולט עם החומר. לינזן מציינת שהיא נמשכה לעסוק בזֵרים כיוון שהם על־זמניים בחשיבותם הסמלית בתרבות ובעיקר משום שמשמעותם נתונה לפרשנות הצופה. הזֵרים עשויים חומרים שונים שהאמנית ליקטה והדביקה בחלק מהמקרים על מצע של עיסת נייר או צבע אקרילי. תהליך העבודה נע בין שימוש כאוטי בחומרים לבין הקפדה על יצירת דימוי מוגדר בעל משמעות אסתטית ידועה.
בסדרת הלבה/ הסדרה האדומה־שחורה, 2013-2011 המנעד הצבעוני הופך לאינטנסיבי יותר. העבודות דרמטיות, גועשות ומפתיעות בעוצמתן. סדרת עבודות זו מסמלת פריצת גבולות, מרידה במוסכמות, ייצריות מתן דרור לרגשות, ביטוי של תהליכים פנימיים, צורך לוותר על ה”אגו” ולחשוף את ה”איד”. סדרת הלבּה נדמית להר געש מתפרץ. הצבעוניות גועשת, נטולת פחד ומורכבת מגוונים אדומים חזקים, מציפים ובוהקים. נוכחותם של מוקדי צבע מאוזנים,בהירים וכהים גם יחד, מונעת מן הצופה חוויית הצפה ומספקת נקודות אחיזה. דומה כי זהו כאוס שאפשר להכיל אותו. העבודות משדרות עוצמה וכוח, ובמקביל מעידות על כנוּת חשופה.
סדרת ציורים צבעוניים, 2016-2014 תהליך העבודה הכאוטי והמלכלך עבר בסדרה זו תהליך של איזון, שבא לידי ביטוי בוויסות של הצבעים מתוך מחשבה על איזון ודיוק. לינזן עברה בסדרה זו להתמודדות עם צבעוניות לא נוחה עבורה ולהתעמתות עם עצמה. היא בחרה לאתגר את יצירתה ולהשתמש כאן בצבעים מתקתקים, בשאיפה לוותר על המוּכר ועל הנוח ולהתמודד עם צבעים שלא הין חלק מעולמה עד אותו זמן. מבחינת האמנית היופי שנגלה לצופה הוא סוג של תעתוע, שיש בו רובד נסתר וגלוי: “זהו סיפור כיסוי. מה שנראה כלפי חוץ, מה שהיינו רוצים שיחשבו עלינו. אבל מבחינתי סדרה זו מסתירה את האמת הפנימית שלי”.
הסדרה השחורה־המוזהבת, 2021-2018 מאופיינת בוויתור על הצבע ובחזרה אל הטונליות השחורה והכהה האהובה על האמנית –שם היא מרגישה במקום בטוח. הוויתור על הצבע מאפשר לה לשוב ולעסוק בחומר. העבודות בסדרה זו גדולות ממדים ודורשות תהליך של התבוננות זהירה. הן מייצגות את השלב האחרון במעבר מעבודה מדויקת להפשטה גולמית, גסה יותר בחומריותה ומוקפדת יותר מבחינת הצבע והקומפוזיציה. העבודות, הכוללות מרכיבים רבים, הופכות כאן לחופשיות ופרועות יותר. הן מסמלות פריצת גבולות עצמיים של האמנית, כמהלך שנעשה באופן מודע מתוך הבנה עצמית מעמיקה יותר. הדבר מבטא את תהליך ההבשלה שהיא חוותה בעשור האחרון ואת הוויתור על השאיפה לדיוק ולשליטה בחומריות.
נעמי לינזן, ילידת אנגליה (1964), חיה ויוצרת ברעננה. יצירותיה של לינזן, היוצרת בטכניקה מעורבת תוך שימוש בחומרי גלם לא סטנדרטיים, מתאפיינות במרקם עשיר, בנוכחות חומרית חזקה ובאיכות טקטילית. עבודותיו של האמן הגרמני אנסלם קיפר משמשות מקור השראה עבורה מבחינת גודלן, מנעד החומרים, הצבעוניות, התוכן, הקומפוזיציה והמסר שהן מעבירות. לינזן חשה זיקה לעבודותיו של קיפר ולחוויה שהן מעוררות בעקבות הקומפוזיציות המדויקות שלהן, החומריות, כמות הצבע, אופני מריחת הצבע והתנועתיות.
כל אלו מייצגים “סערה מאופקת”, בדומה למאפייני “הכאוס המאוזן” המצויים ביצירתה.
במהלך העשור האחרון, הציגה תערוכות יחיד ובמסגרת תערוכות קבוצתיות ברחבי הארץ. עולה בתוהו היא התערוכה המקיפה והמשמעותית ביותר של האמנית עד כה. לרגל התערוכה, יושק קטלוג.
אוצרת: גלית סמל
פתיחה: יום שישי, 16 ביולי, בשעה 12:00. נעילה: 31/7/2021
בית האמנים החדש, גלר 4, כפר סבא
א’ , ג’ 10:00-13:00 ב’, ה’ 16:00-19:00
ד’ 15:00-18:00
ו’ 13:00-10:00
שבת 14:00-10:00, 19:00-17:00
