מאת: ישראל הרצל
סיפורו של בנימין זאב הרצל עדיין ממתין לבמאי, לתסריטאי, לשחקנים, לצלמים ולרוח האנושית המתאימה, שיציגו לעולם את אחד הסיפורים המדהימים של כל הזמנים, סיפורו של מנהיג שהחל את דרכו בלא אמצעים ובלא סיכויים, והפך למשה רבנו בן המאה ה-19. סיפורו מחכה לבמאי שיציג את דמותו המרשימה, הכריזמטית והמיוסרת של הרצל. במקרה של בנימין זאב הרצל, הדמות אמורה לעניין את יוצרי הסרטים בעולם ובישראל. סיפור חייו אוצר בתוכו חומרים מלודרמטיים כה רבים שנדמה שיכלו להספיק למספר ביוגרפיות שונות. מהותו הסימבולית של הרצל בתולדות מדינת ישראל, ממש תובעת התייחסות קולנועית, אך זה לא קרה עד כה.
החלום להפיק סרט גרנדיוזי על בנימין זאב הרצל עלה על שרטון פעם אחר פעם. אוטו קרייזלר, היינריך גליקסמן, דניאל סלאדק, כריס טאפה ובארי אולמן הם רשימה חלקית של קולנוענים שניסו לגעת בו.
ספר הביוגרפיה “הרצל: ביוגראפיה” שכתב מר אלכס ביין יצא לאור ב-1934 הוליד אחריו ספרי ביוגרפיות רבים, שעזרו לקבע את דמותו כמנהיג הגדול, (לפניו יצא בשנת 1919, הספר “חיי הרצל” מאת ראובן בריינין, בניו יורק). הסרט על חייו ומותו, שנועד לשתף קהלים גם מחוץ לישראל, התעכב ונדחה לאורך השנים.
בתחילת דרכה של המדינה, אנשי קולנוע מארה”ב ביקרו בישראל, ובדקו אולי ימצאו בה רעיון טוב לסרט על המדינה. האמריקאים לא הסתדרו עם סיפורו של בנימין זאב הרצל, למרות שאת העובדות העיקריות הכירו כל הארגונים היהודיים, וגם רוב הציבור היהודי.
בתחילת דרכה ישראל לא יכלה להפיק בעצמה את הסרט על חיי הרצל. לא היו לה עדיין משאבים ולא כוח־אדם מקצועי, ובעקר משום שמרכז הסיפור של הרצל התרחש באירופה. הקולנוע הישראלי באותן שנים התנכר לזירות צילום זרות.
סרט בשם “הרצל” מעולם לא הופק או צולם בישראל. מעולם לא נכתב לו תסריט ומעולם לא הקצתה מדינת ישראל או קרן הקולנוע הישראלי מיליון שקלים או יותר להפקתו.
בכל זאת נעשו בעבר ניסיונות ליצור סרט על הרצל, והיו פניות גם ליוצרים ולכוחות הפקה מחוץ לישראל.
ניסיון לסרט הוליוודי על חיי הרצל – בשנת 2002
בתחילת שנות האלפיים ניסתה ה-JEWISH NATIONAL FUND (המגבית היהודית המאוחדת) להפיק סרט קולנוע הוליוודי על חייו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, לקראת 100 שנה ליסודה.
הסרט הביוגרפי היה אמור להתמקד בקורותיו של הרצל בגיל 46-34, כשייסד את ה-JNF והצליח לשכנע 200 תומכים עשירים לתרום כספים לרכישת קרקעות בארץ ישראל מידי התורכים. הניסיון לא צלח.
הסרט “תאודור הרצל, חוזה העם היהודי”
מגלישה באינטרנט ניתן למצוא סרט זר שעסק בחייו של הרצל, והוא הופק כבר ב-1921 – ובאוסטריה. הסרט נקרא “תאודור הרצל, חוזה העם היהודי” (וכאשר הוקרן בארצות הברית ניתן לו השם “היהודי הנודד”). את הסרט ביים אוטו קרייזלר, רשימת סרטיו כוללת סרטים כמו “מריה מגדלנה”, “היהודייה מטולדו”, “חיי מוצארט: אהבה וייסורים” ו”נערה יהודיה”. את התסריט כתב היינריך גליקסמן, שהסרט היחידי הנוסף המופיע בפילמוגרפיה שלו הוא הביוגרפיה של מוצארט שביים קרייזלר; את הרצל גילם השחקן ארנסט באת.
הסרט “הרצל”, תקציב קטן, יצירת מופת
סרט נוסף בשם “הרצל”, נעשה בשנת 2009, תוך שימוש בתקציב קטן יחסית לגודל ההפקה, (כ-13 מיליון שקלים לסרט שנע על פני 3 יבשות ועשרות שנים). הבמאי בארי אולמן והתסריטאי נחום אטלס, מצליחים להתחקות אחר שורש קסמו של הרצל, ולבחור מתוך מאות מאמרים ועשרות מפגשים את היותר מרשימים במאמרי ופגישות הרצל. הסרט “בנימין זאב הרצל” מאפשר לצופים תחושה של התעלות נפש למול היצירה.
הסרט, אפוס היסטורי רחב יריעה, מגולל את סיפורו חסר התקדים של בנימין זאב הרצל, המדינאי והסופר, שבכוח חזון, כריזמה, נחישות ואמונה חסרת פשרות במטרתו, הצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולהניע את המהפכה הציונית. בנימין זאב הרצל, שמכוח חזונו הצליח העם היהודי למצוא את הנתיב חזרה למולדתו, קיבל את הסרט שמציג את סיפורו.
הסרט נפתח בסצנה בלתי נשכחת המתארת את אחד מרגעי השיא בחיי הרצל בפרט ובתולדות העם היהודי בכלל – תיאור הדקות האחרונות שלפני פתיחת הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, ב-29 לאוגוסט 1897. נרגשים אך מאופקים נעים הרצל ויד ימינו מקס נורדאו (יוני גרשונוב המעולה), משנים בזריזות כמה משפטים בנאומיהם ועולים אל הבמה.
אולמן וצוות הצילום מצליחים להעביר לצופים את גודל הרגע – כינונו של פרלמנט יהודי, סממן הריבונות הראשון של עם שצלח את רדיפות הגלות והחליט ברגע האחרון לקחת את גורלו בידיו. בדממה מוחלטת עוברת המצלמה ונותנת לתמונות לדבר בעד עצמן. זה ליד זה עומדים נציגי הקהילות היהודיות מפולין ומליטא, לצד ראשי ההתאגדויות הציוניות מדרום אפריקה, מארגנטינה ומאוסטרליה, וכולם שותפים לגודל המעמד. הסרט הוא עדות להצלחת מהפכה חסרת תקדים של עם שכנגד כל הסיכויים הוכיח שכאשר עם רוצה, רוצה באמת, אין זו אגדה.
הקולנוע הישראלי נמנע מביוגרפיה על דמותו של הרצל
אין כמעט דמות היסטורית בתולדות הפוליטיקה, הצבא או האמנות שדמותה לא הונצחה בביוגרפיה קולנועית בקולנוע האמריקאי, הבריטי והצרפתי. במדינתנו רק לעתים נדירות נתקלים בסרט ביוגרפי בקולנוע הישראלי. למרות שדמותו הדרמטית והסמלית כל כך של הרצל, יכלה לשמש בסיס לכמה סרטים, היא נעדרת עד היום מהמסך הגדול.
אחת הסיבות לתופעה היא שהביוגרפיה, במיוחד אם מדובר בדמות היסטורית פוליטית, דורשת התייחסות לנרטיב ההיסטורי שהדמות מייצגת, ויוצרי הסרטים המקומיים מתקשים או נמנעים מלהתמודד עם הנרטיב המקומי. ביוגרפיה קולנועית היא סוג של אדפטציה, כאשר הטקסט במקרה הזה הוא חייו של אותו אדם שהביוגרפיה מבקשת להציג. ביוגרפיה קולנועית אף היא חייבת להיות שכתוב מחדש של חייו של אדם, וזהו אתגר לא קל כשמדובר בדמות מרכזית כמו הרצל.
הטלוויזיה הישראלית, הטלוויזיה החינוכית ודמותו של הרצל
הטלוויזיה הישראלית ניסתה פה ושם להתמודד עם שאלת הביוגרפיה של הרצל. ב-1997, במלאת מאה שנה לקונגרס הציוני הראשון, הפיקו מרכז ההסברה, שירות הסרטים הישראלי ושידורי קשת סדרה בת שלושה פרקים אודות הרצל, שכתב וביים אמנון רובינשטיין, אך זו אחת הדוגמאות היחידות של התמודדות מקומית, בקולנוע או בטלוויזיה, עם דמותו של הרצל.
הטלוויזיה החינוכית הישראלית הפיקה סרט אודות הרצל בסדרה “הכול אנשים” שיצרו מודי בר-און וענת זלצר לקראת חגיגות מאה שנה לציונות.
עקרון חשוב ביצירת הסרט הוא הפורמט של דמות בזמן תחום: לא מלידת הרצל ועד מותו, אלא סיטואציה דרמטית, שאפשר לעקוב אחריה, שכוללת גם דיאלוג מתמיד בין העבר וההווה
