על התערוכה “גילויי זפת”, שתיפתח בחמישי הקרוב 28.10 בבית האמנים תל-אביב (19:00) ועל השפעות של היותה דור שואה והתעניינותה בנושאים אקולוגיים תוכלו לקרוא בכתבה הבאה
האמנית הכפר סבאית הותיקה והמוערכת בת-שבע האס מציגה תערוכה חדשה בבית האמנים תל-אביב
“גילויי זפת” באצירתה של אירית לוין.
בת-שבע האס תלמידתם של יעקב וכסלר, משה שטרנשוס, יחזקאל שטרייכמן ושלמה ויתקין; עוסקת בנושאים של הישרדות ואקולוגיה, כלייה וצמיחה, כאמנית דור שני לשואה מרבה להשתמש בעבודתה בזפת על גבי מצעים מגוונים.
האוצרת אירית לוין מספרת: עבודותיה של בת שבע האס בתערוכה, הן תוצר של ניסיונות יצירתיים בחומרים מגוונים הנוגעים ברובדי הזיכרון האישי. הזפת משמשת חומר מרכזי בעבודותיה. היא יוצרת בה כשבע שנים, חוקרת ומתחקה אחר ביטוייה על גבי מצעים רבים – שקיות, ניירות צלופן ומשי, שקפים, שאריות פלסטיק, ניירות צילום מבריקים ועוד – ומוסיפה להם פיגמנטים זהובים ומרקרים. כמה מחומרים אלו הם מתחומי הגרפיקה והצורפות שבהם עסקה בעברה
“הזפת היא חומר לא פשוט לעבודה – נוזלית, דביקה ולא מתייבשת. יש חשיבות למצע שעליו היא מונחת… יש שהיא אינה מתייבשת וממשיכה לעבוד זמן רב”.
האס מספרת כיצד התחילה ליצור בחומר ייחודי זה וקשה לעבודה:
“מאז אסון הנפט בשמורת נחל עברונה שבערבה (דצמבר 2014), אני מרבה להשתמש בזפת, הנותנת תחושה אורגנית של חומר בהשתנות מתמדת. דביקה, לעולם אינה מתייבשת, היא מהווה מלכודת מוות לבעלי חיים וצמחים הנופלים לתוכה. אני מציירת צמחייה שאולי נלכדה לתוך הזפת ואולי זו צמחייה ששרדה את הקטסטרופה. צמחייה דמיונית לגמרי. לעיתים היא מצוירת מתוך התבוננות. יופי ואבדון, אלמנטים מנוגדים החיים יחד בתוך היצירה.יש ואני מניחה/מטביעה נייר משי עדין ושברירי בתוך הזפת ומנסה לתת פרשנות כפולה למעמד זה. האם אנחנו הזפת שמכסה את הטבע העדין שסביבנו? או שאנחנו טובעים תחת איתני הטבע המתפרעים, המבקשים להעמיד אותנו בחזרה במקומנו על פני האדמה ?”
גם להיותה דור שני לשואה יש השפעה על העבודות
אני דור שני לשואה ! בינואר 2020, עשיתי קורס שמלמד את הדור השני והשלישי לספר סיפור של ניצולי שואה בגוף ראשון. עברתי תהליך מאוד קשה כשלקחתי על עצמי לספר את הסיפור של אימי. העמקתי בסיפור שלה תוך כדי כניסה לפרטים על אותה תקופה. החיים לפני המלחמה בפולין, פרוץ המלחמה, גטו לודג’ 9/39- 8/44, אושוויץ 8-10/44, מחנה עבודה בצ’כיה, שחרור ע”י הרוסים, חזרה לעיר לודג’ ,חתונה עם אבא לבד ללא המשפחות, נדודים של כתשעה חודשים באירופה ההרוסה כולל מחנות עקורים, עד מרסי בצרפת , עליה לארץ כמעפילים 7/46, מחנה עתלית, הגעה לכפר-סבא. אני נולדתי שנה אחרי.
ללא ספק, ספגתי לתוכי את הטראומות של הורי, את רגשות האשמה על ששרדו את הזוועה. את העצב העמוק שלהם, את החרדות והדיכאון. את הכיסוי וההסתרה.
מאז שהתחלתי ליצור עם זפת, לא חשבתי על השואה. חשבתי על כל האלמנטים שקשורים לזפת ומתקשרים לדיכאון, מחיקה ואיבוד זיכרון וכדומה.
בזמן הקורס נפל האסימון, הבנתי שאני בתוך השואה כל הזמן והזפת היא כל מה שקשור לנושא.
ביצירה שלי דברתי על אחרית הימים ! על קטסטרופה, על הרס וחורבן, חנק, שריפה, עשן ואפר, על טראומה, חרדות, מאבקי כוח, מוות וקבורה.
בשנה האחרונה, אני מציירת צמחייה וזה מביא אותי לחשיבה על המקום של ההישרדות, לצמיחה מחודשת מתוך האפר.
אני מדברת על צמחייה שאולי מפרקת זפת, אבל, מצליחה לצמוח ולגדול למרות הכל !
ולוין מוסיפה : ” האס – דור שני לשואה – מעלה ביצירתה, כנראה באורח אינסטינקטיבי, סממנים כמחיקה וטשטוש, ומנגד שימור ובידוד: “יש עבודות שבהן אני אוגרת את הזפת בתוך ‘שמרדפים’ המשמשים לתיוק מתוך כוונה לשמר את הזיכרונות והכאב ולתייקם, ויש שממלאה שקיות של נייר צלופן בזפת ופיגמנטים מוזהבים… הזפת שמתייבשת לאט בתוך השקית יוצרת טקסטורות שונות בהתאם למינון החומרים”.
בין היש לאין, בין המתוכנן למקרי, בין כליה לצמיחה נעה היצירה הביוגרפית-קולקטיבית”
מרבית העבודות בתערוכה הן בפורמט קטן, במגוון מצעים ובצבעוניות מונוכרומטית. הדימויים נעים בין פיגורציה להפשטה: סביבה בראשיתית כאוטית מעט, מקטעי נוף, צמחייה חרוכה הנראית רקועה במצע, מוטיבים של שורשים, פרחים, עלעלים ועורקים מוטבעים בצבעי החום והשחור ומונצחים כהדמיה לפגיעה בטבע. העבודות מעובדות בטונליות עדינה ובשקיפויות, מעין נופי חוץ המשקפים נופי פנים כחלק מביטוי ההוויה.
בעבודות נייר אחרות, בפורמט מוארך, מופיע מוטיב צמחי מרכזי – מעין אורנמנט המנותק מהקשר ומרחף במצע. הדימוי נרשם בעט דק ובדיו, שעון על עיסת זהב, קצוות הנייר החשופים מדגישים את תחושת הרִיק והתלישות.
בת שבע האס, ילידת 1947, חיה ויוצרת בכפר סבא.
בזמן שירותה הצבאי החלה ללמוד אמנות במכון אבני תל אביב. מאוחר יותר למדה
למדה עיצוב גרפי ביחידה ללימודי חוץ בטכניון ועסקה בתחום.
היא המשיכה להשתלם ולמדה תחריט במכון אבני תל אביב עם האמן טוביה בארי והמשיכה להשתלם.
היא הציגה במגוון תערוכות. להלן תערוכות קבוצתיות נבחרות:
2013 “שיפורי נייר”, שלושה אמנים מציגים, תיאטרון ירושלים, אוצרת: נגה ארד-אילון; 2017 “תיעוב וסלידה” הגלריה המרכזית התחנה החדשה בתל אביב, אוצר: יהודה רחנייב ; 2018 “עולמי/ מקומי”, בית האמנים כפר סבא, אוצרת: רותי חינסקי -אמיתי; 2018 “גםאני” גלריה בנימין, אוצרת: שרי גולן; 2018 “אבן נייר ומספריים”, גלריה אלמסן יפו, אוצר: יהודה רחנייב; 2021″התערוכה שלא הייתה”, גלריה חנינא, אוצרות: הגר רבן וטלי קיים.
תערוכה חדשה
גילויי זפת – בת שבע האס
אוצרת: אירית לוין
בית האמנים תל אביב, אלחריזי 9 תל אביב
פתיחה יום ה’, 28.10.21, בשעה 19:00
28.10.21-20.11.21
ב’-ה’ 10:00-13:00 17:19:00, ו’ 10:00-13:00, שבת 11:00-14:00
