הפרשה פותחת בפסוק: ” וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא.”
יעקב אבינו בהמלצת אמו רבקה, בורח מפני עשיו אחיו הזומם להרוג אותו. יעקב בורח למשפחתה של רבקה בחרן. בלילה לפני הגעתו הוא ישן על כר אבן וחולם : “וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ” . בראש הסולם ניצב השם ומבטיח לזרעו של יעקב את ארץ ישראל כפי שהובטח לאביו יצחק ולסבו אברהם. בבוקר מסמן יעקב את המקום באמצעות אבן שעליה הוא יוצק שמן וקורא למקום בית אל ונודר : אם אלוהים ישמור עלי בדרך, “וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי”
יעקב מגיע לחרן והוא נתקל ברועים מסביב לבאר בשדה שעליה אבן גדולה, הם מחכים שיתאספו רועים רבים, כדי להסיר את האבן מהבאר. משמבחין ברחל באה עם הצאן לבאר, הוא מצליח בכוחות עצמו להסיר את האבן מעל הבאר! דבר המעיד על התאהבות ממבט ראשון. לבן, אביה של רחל, שמבחין שיעקב אחיינו לא הגיע עם ממון כמו אליעזר עבד אברהם, מבין שאהבת יעקב הולכת לשרת אותו. הוא מציע ליעקב עבודה ויעקב מבקש את שכרו, שלאחר שבע שנות עבודה, יישא לאישה את רחל.
שבע שנות העבודה עוברות ליעקב מהר: “וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ”, זה ללמד אותנו כלל חשוב: לעיתים יש קושי בהשגת המטרה, אך באם המטרה ראויה, הקושי מתגמד.
בתום שבע השנים, בליל הכלולות, מוצא את עצמו מגלה את פני הכלה והנה זאת לאה – אחותה הבכורה של אהובתו. יעקב פגוע ונרעש כולו מהשקר הנורא, אך לבן ממש אינו מתרגש מרוגזו של יעקב ומשיב לו בציניות : ככה זה, הבכורה מתחתנת ראשונה. רוצה את רחל תאלץ לעבוד עוד שבע שנים.
לאחר שבע שנים נוספות, יעקב נושא את רחל לאישה, אבל הצרות ממשיכות: לאה ושאר נשותיו של יעקב (זילפה שפחת לאה ובלהה שפחת רחל) יולדות לו ילדים, ואילו רחל – עקרה. יעקב אינו מסתיר את העדפתו לרחל. לבסוף יולדת רחל במזל טוב את יוסף, וליעקב משפחה גדולה: ללאה נולדים שישה בנים ובת אחת: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון ודינה. שני בנים לבלהה (שפחת רחל) דן ונפתלי. שני בנים לזילפה (שפחת לאה) גד ואשר. לרחל נולד בן אחד: יוסף. בנים אלו עתידיים להיות המנהיגות השבטית של ישראל.
יעקב אבינו, לאחר לידת יוסף בורח מביתו של לבן, לאחר שמוכיח לנשותיו כי אביהן רימה אותו. לבן רודף את יעקב אך התערבות השם מונעת את העימות ויעקב חופשי ללכת עם נשותיו, ילדיו וכל רכושו אל בית אביו.
מילה טובה לפני שמוכחים מישהו:
בהגיעו לחרן פוגש יעקב את הרועים עומדים ואבן גדולה על פי הבאר (ניכר היה כי היו רמאים ופחדו שמישהו מהם ימכור מים לאחרים, לכן שמו אבן גדולה שלא יוכלו לפתוח רק אם כולם נמצאים…)
שואל אותם יעקב: “אחי מאין אתם… ?”
“ויאמר הן עוד היום גדול, לא עת האסף המקנה. השקו הצאן ולכו רעו… ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וכללו האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן”.
מפרש לנו רש”י: יעקב הוכיח אותם “אם שכירי יום אתם – לא השלמתם פעולת היום (ואתם גזלנים) ואם הבהמות הן שלכם – אף על פי כן לא עת האסף המקנה (אז אתם סתם פרזיטים לכו לעבודתכם!)
משל למה הדבר דומה? נדמיין לעצמנו אחד שמגיע למחסן סידור וחלוקה. הוא רואה את כל העובדים יושבים משחקים בטלפונים שלהם ושואל: “מה אתם עושים כאן? אם אתם שכירים של הבוס – אתם גזלנים!!! ואם אתם בעלי המתחם- אתם פרזיטים. לכו לעבודה!!!” ספק אם אותו אחד יצא משם ללא פגע… . ויעקב הצליח לצאת מזה בשלום. מלמד אותנו יעקב אבינו : אם אתה רוצה להוכיח מישהו – תגיד לו מילה טובה בהתחלה ואחר כך תגיד מה שבא לך. זהו שאומר להם יעקב “אחי מאין אתם?…” יש כאן מידה של ניסיון התקרבות על מנת להוכיח אותם ובכך גם התוכחה היא בעלת תועלת.
יהי רצון שתמיד נמצא את המילה והמשפט החיוביים בבואנו לבקר או להוכיח מישהו.
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני