מאת: אירית מרק

דינה גולן, 61, גרושה, אם לשתי בנות ושני נכדים, גרה בכפר סבא 11 שנה. לעיר היא הגיעה מרמת חייל, “אמי נפטרה ובאתי לעזור לאבי, מאז התאהבתי בעיר ונשארתי”.

גובהה 1.67 והיא נושקת לגיל 62 “כולם נותנים לי 40”, מחפשת בן זוג, חבר לחיים, אשר יאהב כמוה את הספורט.

בגיל 29 היה לה גוש בשד, אותו גילתה במקרה אצל הרופא בבדיקה. בהתחלה הרגיעו אותה “אמרו לי שזה שום דבר, ובמזל שלחו אותי לבדיקה ביופסית, שם התגלה סרטן ממאיר”.

בגיל 29 עברה ניתוח להסרת הגידול ואחר כך הקרנות במשך מספר חודשים. מאז ועד היום היא תחת ביקורת “בכל פעם שאני הולכת לבדיקות אני קצת בלחץ אבל למדתי להתמודד אין ברירה”.

“עברתי ימים קשים אבל אני בן אדם מאוד חזק, אני נלחמת עם החיים ותמיד הולכת עם הראש מורם. יש כאלה שמחפשות בן זוג עם כסף שיתמוך ואני מעדיפה גבר שיהיה לי כחבר. “אני מאמנת בקבוצת מחלימות מסרטן השד בהתנדבות וזה מאוד חשוב לי לעזור להן”.

דינה גולן, רצה מגיל 10, “הייתי תמיד ספורטאית מצטיינת למדתי במחוננים בוינגייט וברמת גן בביה”ס ניצנים. התחלתי לרוץ מרתון בשנת 2010, הלכתי לתחרות, זכיתי ואהבתי, מאז, כל תחרות שאני הולכת אני זוכה במקומות הראשונים. עד כה השתתפתי בקצת למעלה מ-200 מירוצים. יש לי 300 גביעים בבית”.

“כשאני רצה, אני מרגישה שיש לי כנפיים, אם אני קמה בבוקר בלי מצב רוח, הריצה מרימה אותי למעלה. כל יום אני רצה 10 או 12 ק”מ ברחובות העיר, גם שוחה וגם רוכבת על אופניים. פעם בשבוע אני רצה 15 ק”מ”.

“לא קשה לי כלום, אני רק מתרגשת, בכל פעם שאני הולכת כאילו זו פעם ראשונה”.

“שהכל אפשרי, הכל בראש, הכל אפשרי, צריך להחליט ולהתחיל, אין דבר שהוא לא אפשרי. אני מאמנת לריצות ארוכות למתחילות ואני מזמינה נשים בכל גיל ליצור עמי קשר. אני אלמד כל אחת להתאהב בזה”.

“כן, בטח. אני מצפה מראש העיר שיזמין אותי לפגישת היכרות, בכל זאת אני מביאה כבוד לעיר ואני אשמח לשתף אותו בנושא זה. אני בן אדם צנוע, עד גיל 60 לא סיפרתי לאף נפש חיה על מחלת הסרטן, לא רציתי רחמים, לא אוהבת שירחמו עלי, עכשיו, אני חזקה בזכות עצמי ואני רוצה גם לחזק אחרות. במפגש עם ראש העיר אני אעלה רעיון שיש לקדמו בעיר לטובת נושא חשוב זה”.