באחד מהימים האחרונים לעבודת הציור על הבניין בצומת סירקין, ניגש אל האמן מוטי שמש עובר אורח וביקש לשוחח. הוא הציג את עצמו כאלי – בעלים של בית אבות בבנייה בפתח-תקוה ואמר שהיצירה הענקית והצבעונית תפסה את תשומת ליבו. בפגישה שהתקיימה לאחר מכן, הבין שמש כי כבר זמן רב שהבעלים של בית האבות מחפש דרך מעניינת לחיפוי החוץ של המבנה. הוא רצה משהו ייחודי, שונה ומשמח ולא עוד חיפוי אריחי אלומיניום, שיש או טיח.
סגנון הציורים של מוטי שמש – היה בדיוק התשובה! התוצאה: מבנה ייחודי בנוף הפתח-תקוואי. הצבעים הססגוניים בולטים היטב ומושכים את עיני העוברים בכביש 40, בכניסה לעיר. משיחות עם עוברים ושבים באזור, הם הביעו את הפתעתם כי מדובר בבית אבות, שזה לא צפוי ומעורר מחשבה. חלקם אמרו שזה מוסיף עניין ושמחה לאזור כולו ושלא פעם הם עוצרים, מסתכלים מעלה ומזדקפים תוך כדי צפייה בעלים הטרופיים הענקיים.
אלו בדיוק מהתשובות שאנשי המרכז הישראלי לאיירברש מחפשים בפרויקטים שלהם – לשנות, להפתיע ולעורר מחשבה. זו השאיפה לשמח ולגרום לאנשים להרים את ראשם מעלה, להזדקף ואפילו לרגע לצאת מהשגרה ואפרוריות העיר. לדברי שמש: “הקו המנחה היה לא לבחור משהו ישיר הקשור לבית אבות. או משהו המרמז או מדבר על המקום ולהשתמש בעוצמה של צבע, שתעורר שמחה ושהיצירה תכיל פרטים בצורה שיטשטשו במעט את מראה קירות הבטון.”
על קירות בית האבות נוה-רעיה ברחוב כנסת ישראל בפתח תקווה שכרגע בתהליך בניה, ניתן עכשיו למצוא אלמנטים צמחיים, טרופיים בצבעים עזים ומשמחים. היצירה מציגה מעין גן עדן טרופי של כפות עלים ענקיות וסגלגלות, פרחי ציפור גן עדן שמגיעים עד לגודל של כ 3 קומות ושרכים מטפסים וזהובים. הכול עטוף ברקע טורקיז עמוק ומרגיע.
בבחירת הצבעים יש משהו מדרך הניגוד מצד אחד, אבל הצבעים רכים ונעימים ומשרים רוגע. שמש דמיין לעצמו את דיירי המקום, יוצאים לטיול בחצר בצורה שתגרום להם להרים את הראש מעלה, להזדקף. סה״כ שטח הפרויקט מעל ל 1500 מ״ר ובגובה מקסימלי של 15 מטרים והשתמשנו בקרוב ל 1000 ליטרים של צבע. . את הפרויקט ביצע שמש יחד עם עוד ארבעה ציירים אסיסטנטים: מרינה גונצ׳רוב, שירה אריאל, שרית שי ואון מאיר. כולם בוגרי קורסים במרכז הישראלי לאיירברש. פרויקט זה הוא חלק מפרויקטים האמנותיים רבים שעושה שמש במרחב הציבורי. הפעילות הזו מובילה להתחדשות עירונית, שדרוג פני העיר והרגשה טובה לתושבים ולמבקרים באזור.
