הפרשה פותחת בפסוק :” וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם-וְשָׁמַר ה’ אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ..”
משה ממשיך את דבריו מפרשת ואתחנן ומציין את הברכה והצלחה שתבוא עקב שמירת מצוות התורה. משה מסביר כי אין מה לפחד ממלחמה עם הגויים, יש לבטוח בהשם כי כבר ראו את מעשיו – הניסים במצרים ובים סוף, ואת ההשגחה וחסדי השם, עם בני ישראל בלכתם במדבר, את הבטחון התזונתי לכולם – שמכאן אנו מצווים מהתורה על ברכת המזון ” אָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ–וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ” . משה מזהיר כי הצלחה אינה “כוחי ועוצם ידי”, אלא בסיוע ובהשגחתו של הקב”ה.
משה מזהיר את ישראל שלא יעזבו את השם ותורתו, שכן אז גם הוא יעזוב אותם ומזכיר את חטא העגל – בו השם התכוון לכלות את עם ישראל. וכיצד עמד והתחנן בעבורם לפני השם שיסלח להם.
עוד מציין, תבואת הארץ תלויה אך ורק ברצון השם, להוריד גשם להרוות את האדמה. במידה וישמרו ישראל את דרך השם, יקבלו גשמים ואם לאו – תהיה בצורת. כדי שיזכרו זאת תמיד, הוא מצווה אותם לכתוב זאת בסימנים על היד והראש שזה למעשה התפילין וכן בכניסה לבית שזו למעשה המזוזה.
וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם- התפילין
רבי לוי יצחק מברדיצ׳וב זצ””ל ראה פעם יהודי אחד מפשוטי העם, שנשמטו לו התפילין של ראש בגמר התפילה, וכמעט נפלו לארץ. אולם אותו יהודי גילה זריזות, בתפיסת התפילין בעודן באוויר, ומיד החל מנשקן בלהיטות ובשמחה רבה. נשא ר‘ לוי יצחק את שתי ידיו כלפי מעלה, וקרא בהתרגשות: רבונו של עולם! הרי גם אתה כביכול מניח תפילין, כפי שהורו לנו חכמינו ז”ל : ”תפילין דמרי עלמא, מה כתיב בהו? (התפילין של רבון העולמים, מה כתוב בהן?) – “ומי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ“ (מסכת ברכות) והנה זה רבות בשנים, שהתפילין שלך – עטרת תפארת ישראל – נפלו לארץ. וכיצד אתה רואה ”תפיליך“ (ישראל), נתונים ללעג ולקלס, שהם נרדפים נרמסים בגלות המרה כטיט חוצות, והנך (שותק)?! הלא תעשה, רבונו של עולם, לישראל – ”תפיליך“ – מה שעשה זה עתה יהודי פשוט זה לתפילין שלו…
משה מציין בלב הפרשה שהגאווה שבהצלחה מסוכנת ומקריא פסוק עוצמתי : ” וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. “. הפסיכולוגיה של כוחי ועוצם ידי יוצאת כנגד חטא היוהרה. גאווה מובילה להתמוטטות, נתגאה בעצמנו פשוט נקרוס! לא נאמר לנו להנמיך ראש ולהעלים את עצמנו. אך בלשון פשוטה לא מומלץ “לעוף על עצמנו” ולשמוח בהצלחות שלנו כמו שלפעמים טועים לחשוב. הפסוקים פשוט מזכירים לנו מדי פעם להרים את הראש ולהודות.
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
