“עד היום כשאני שומעת זכוכית מתנפצת, אני רועדת מפחד” – כך משתפת הילדה מונין, שורדת שואה, שהייתה עדה לליל הבדולח
עיריית כפר סבא ציינה את היום הזה בהארת בית הכנסת הגדול במרכז העיר בצהוב, כאשר בתי כנסת נוספים הדליקו את אורות בתי הכנסת לאורך כל הלילה

עיריית כפר סבא, ציינה השבוע 84 שנים לאירועי “ליל הבדולח”, בהארת בית הכנסת הגדול שברחוב הרצל במרכז העיר ובניין העירייה בצהוב ובהדלקת אורות בבתי הכנסת בעיר לאורך הלילה.

“ליל הבדולח” הוא הכינוי ללילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938 (ט”ז בחשוון תרצ”ט), שבו נערך בכל רחבי הרייך השלישי (גרמניה ואוסטריה) פוגרום ביהודים. במהלכו של ליל הבדולח נשרפו ונחרבו בתי כנסת, חנויות ומוסדות יהודיים באירופה על ידי הנאצים.

האירוע כונה כך בשל רסיסי הזכוכית הרבים שהצטברו על הארץ כתוצאה מניפוץ הזגוגיות של בתי מגורים, בתי כנסת, מוסדות ציבור ובתי עסק רבים של יהודים תושבי גרמניה. על פי הערכות, נרצחו בפוגרומים האלה לפחות 400 יהודים ולפחות 400 נוספים נרצחו בהמשך במחנות הריכוז בהם נכלאו.

“עד היום כשאחותי ואני שומעות קולות של ניפוץ זכוכית – אנחנו רועדות יום שלם מפחד ולא מצליחות להירגע”, משתפת הילדה מונין, שורדת שואה בת 95 המתגוררת בבית הדיור המוגן “בית בכפר” בכפר סבא. בליל הבדולח היא הייתה כמעט בת 10 וגרה בעיר דיסלדורף בגרמניה. “לא האמנו אף פעם שנגיע לדברים נוראיים כאלו”, היא אומרת. “היינו משפחה מבוססת, גרנו בבית של ארבע קומות ואבא שלי היה שופט בית משפט בכיר. הייתי ילדה באותה תקופה, אבל אני זוכרת כל פרט. בשעה 2 בלילה דפקו בדלת הזכוכית של הבית. אנשי הגסטפו הגיעו אלינו הביתה כי אבא שלי התנדב ונסע לכל מיני קהילות למכור דברים נגד השלטון. הם עשו רעש מאוד גדול שאני זוכרת עד היום.

“אחותי, שקטנה ממני בשנתיים, אין לה כמעט זיכרון, כנראה הדחיקה. העלו אותנו לקומה השלישית והשכיבו אותנו במיטה, אבל שמענו את כל הזוועות. בקומה הראשונה היו שלושה חדרים גדולים שבאחד מהם גרו זוג יהודים מבוגר, שנגררו באכזריות, תוך שבירת הרהיטים שלהם.

“אמא שלי אספה והעבירה למעלה את הרהיטים שלהם שהצליחה. למטה הם שברו את דלתות הזכוכית של הארונות שהיו מקיר לקיר, הפכו את הסרוויס, החדר והמיטה, לא השאירו כלום. היה לנו בכניסה פסל גדול וכבד מאוד שגם אותו הם הצליחו להפיל ולשבור. גם את המנורות הם שברו, השנדלירים התנפצו, על כל השטיחים היו מפוזרים המון רסיסים של זכוכית”.

הילדה מספרת עוד על הפחד הגדול שאחז בה ובבני משפחה. “ואז פתאום היה קצר. יכול להיות שאבא שלי סגר את החשמל, אבל הוא שתק. העוזרת שהייתה בקומה רביעית עמדה עם הפספורט האירי, לשמור שלא יעלו גם אלינו. שמעתי שהם מתחילים לעלות ורעדתי מפחד. עד היום כשאנחנו שומעות את אותו רעש מפחיד, אחותי ואני רועדות, זה לא נמחק לעולם. הם עלו למשרד של אבא שלי, שברו תמונות שהיו על הקיר ואז צעקו צעקה שמהדהדת לי עד היום כלל הזמן באוזניים: ‘מחר אנחנו חוזרים’. נשארה לי צלקת נפשית לכל החיים. יום אחר כך הבריחו אותי ואת אחותי עם מזוודה קטנה (שעדיין שמורה אצלי) להולנד, וכך ניצלנו.

ראש העיר כפר סבא, רפי סער: “עיריית כפר סבא פועלת לאורך כל השנה כדי להוקיר את שורדות ושורדי השואה המתגוררים בעירנו, ואנו מסייעים להם בכל דרך, תוך חיבור עם הדור הצעיר. אני רואה חשיבות רבה בהנצחת המאורעות הנוראיים של ליל הבדולח והנצחת כל היהודים שנרצחו באכזריות ושרדו את השואה. זו החובה שלנו כלפי השורדות והשורדים וזו האחריות המוסרית כחברה”.

אורלי סיון, מנכ”לית עמותת ״אביב לניצולי השואה״ המפעילה יחד עם עיריית כפר סבא מרכז מיצוי זכויות לשורדי שואה: “שורדי שואה רבים שברחו מגרמניה בתקופה זו אינם מודעים גם כיום לזכויות המגיעות להם. עמותת ‘אביב לניצולי השואה’ מסייעת לשורדי השואה במיצוי זכויותיהם ללא כל תשלום ופועלת להעלאת המודעות הציבורית לזכויות ניצולי השואה. אנו מוקירים ומעריכים את השותפות עם עיריית כפר סבא ואת העשייה הרבה שנעשית בעיר למען שורדי השואה וזיכרון השואה”.

רצ”ב: בניין העירייה ובית הכנסת הגדול מוכרים בצהוב, ראש העיר רפי סער והורדת השואה הילדה מונין. צילומים: עיריית כפר סבא