מרכז צעירים, עיריית כפר סבא מזמינים אתכם לקחת חלק במרוץ “רצים לזכרם”

מדובר במרוץ ארצי שיתקיים בתאריך 25/4/23, יום ג’ בשעה 17:00, בשלהי יום הזיכרון, בו נצא כולנו לצבוע את הרחובות בכחול-לבן למען הנופלים.

  • התכנסות בגן הזיכרון (בצמוד לבית העלמין הצבאי).
  • קיימים מסלולים נגישים בפארקים העירוניים וניתן לבצע את המרוץ בהליכה, ריצה, רכיבה וכדומה.
  • הריצה הינה באחריות הנרשמים, לרבות בחירת המסלול, אורכו ורמת הקושי.

מירוץ “רצים לזכרם” הינו מיזם הנצחה ייחודי. זהו מירוץ בו בשעה אחת בשלהי יום הזיכרון, נצא כולנו לצבוע את הרחובות בכחול-לבן למען הנופלים.

במירוץ “רצים לזכרם” אין מוזיקה או סרט הזנקה, גם לא מודדים זמנים ואין בו מנצחים או מפסידים. זהו מירוץ שכולם רצים בו בכוונה אחת לאומית – לזכור את הנופלים.

השנה משפחת חבה תגיע לספר על רס״ל מנש מנשה חבה הי״ד בתאריך 25.4.23 ביום ג בשעה 17:00

מנשה חבה ז”ל

מזמינים את כל מי שרוצה להשתתף, להגיע בכחול לבן.

13 חיילים נהרגו באותו אירוע במחנה הפליטים בג’נין. עם מנשה נהרגו: רס”ן עודד גולומב, סרן יעקב אזולאי, סרן דרור בר, סגן אייל יואל, רס”ר טירן ארזי, רס”ר אבנר יסקוב, רס”ר יורם לוי, רס”ל רונן אל שוחט, רס”ל עמית בוסידן, רס”ל שמואל דני מייזליש, רס”ל אייל עזורי ורס”ל אייל צימרמן.
בן עשרים-ושתיים היה מנשה בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת רס”ל. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח.
מנשה בן רחל ואמנון. נולד ב 14.12.1979 בכפר סבא. נקרא על שם סבו מצד האב. ילד שני להוריו, אח לחגית, זיוה, משה וג’ולי.
מנשה גדל בשכונת יוספטל בכפר סבא. כבר בגן הילדים התנהגותו היוותה דוגמה לכולם, והיה מתנדב לעזור לכל ילד וילדה. מגיל צעיר היה לו זיכרון מצוין. בגיל חמש וחצי כבר ידע לקרוא ואהב לקרוא עיתונים, במיוחד את כותרות החדשות ואת מדור הספורט. מנשה הקטן אהב לשחק כדורגל, והראה כשרון לא מבוטל במשחקו.
בבית-הספר היסודי ‘עציון’ היה מנשה, ‘מנש’ בפי אוהביו, תלמיד מצטיין. כך גם בחטיבת-הביניים ‘שז”ר’ ובתיכון ‘אורט שפירא’ בכפר סבא, אותו סיים בהצלחה במגמת מינהל.
בחודש יולי 1998 התגייס מנשה לצה”ל. הוא חיכה לצבא בקוצר רוח, רצה להיות רק ביחידה קרבית ואכן הגיע לחטיבת ‘גבעתי’. את הטירונות סיים כחייל מצטיין, ונשלח לקורס מ”כים. לאחר מכן נשלח לקורס סמלים והיה לסמל מחלקה. מנשה שירת בעיקר בלבנון וברצועת עזה, שם היה מפקד מוצב. לחבריו מבית שימש דוגמה ומופת, ודירבן רבים מהם להתגייס ליחידה קרבית.
את שירותו הסדיר סיים כסמל מחלקה של טירוני מחזור אוגוסט 2000. בתום הטירונות כתבו החיילים למנשה, שבינתיים השתחרר מצה”ל: “קשה למצוא דברים לכתוב שעוד לא נאמרו על דמותך ואישיותך הבלתי נשכחת… ככל שחלף הזמן הצטמצם הדיסטנס, וכך רק הערצנו אותך מיום ליום… תמיד לימדת אותנו את חשיבות ערך הרעות במחלקה. לזכותך ייאמר שהצלחת לגבש קבוצת צעירים מכל קצות המדינה למחלקה מגובשת, המקצועית ביותר בפלוגה… אנו מודים לך על ההשקעה העצומה במחלקה, ורוצים שתדע שגם כאשר עבדת מאחורי הקלעים תמיד ידענו שאתה לצידנו, ותעשה הכל בשבילנו”.
ומנשה כתב לחייליו: “אני לא אשכח לעולם 40 פרצופים מבוהלים של נערים שכרגע עזבו את הבית, מסתכלים עלי במבט מפוחד. ופתאום נופל האסימון – את אותם נערים אתה צריך להפוך ללוחמים וללמד אותם משמעת, ערכים, והכי חשוב לדאוג להם לכל דבר… עברתי איתכם תקופה ארוכה מאוד. למדתי להכיר אתכם ונקשרתי לכל אחד מכם… גיליתי שמדובר בחיילים, ובעיקר באנשים, מהטובים שיש”.
לאחר שירותו הצבאי החל מנשה לעבוד בתעשייה הצבאית. גם שם רכש במהרה חברים רבים, והיה נערץ על כולם.
בליל הסדר תשס”ב חגג מנשה עם משפחתו. למרות הפיגוע הנורא במלון ‘פארק’ הוא התעקש לקרוא את ההגדה עד הסוף, וכל המשפחה חגגה את החג כהלכתו. יומיים אחר-כך, לקראת התחלת מבצע ‘חומת מגן’, נקרא מנשה למילואים בצו 8, המילואים הראשונים שלו. הוא התגייס למילואים בתחושת שליחות, לחם בשומרון 11 ימים ברציפות וכשהתקשר הביתה הפגין, כהרגלו, ביטחון ושלווה.
ספד למנשה מפקדו, אל”מ ידידיה: “מנשה היה מטובי בנינו, מסור ואהוב על חבריו לפלוגה. הוא ביצע את הנדרש, ואף מעבר לכך, ביום פקודה. מנשה הגיע לקו החזית ראשון ונלחם באומץ לב ובגבורה, כדי לחלץ את חבריו”.
הרמטכ”ל, דאז רא”ל שאול מופז, כתב למשפחה: “מפקדיו של מנשה מעידים עליו כי התאפיין באהבתו ובנאמנותו למולדת. הוא תואר כחייל אמיץ, אשר יצא להילחם בקו החזית הראשון. מנשה היה אהוב על חבריו, ונלחם בגבורה על-מנת לחלץ אותם, תוך שהוא משליך את נפשו מנגד”.
כתב עזרא, בן דוד של מנשה: “לכל אחד יש שם שנתנו לו הוריו, והשם שלך אומר הכל עליך. כל האותיות של המלה ‘נשמה’ נמצאות במילה ‘מנשה’, ואכן נשמה טובה אתה, המייצגת את כל הטוב שבאדם, מלאה בחוכמה, בינה, הבנה (ראשי התיבות של שם משפחתך)”.
כתבו בני המשפחה של מנשה: “עיניים בוכות, לב מדמם, הכאב בנשמה יישאר לעד! מנשה, משהו עכשיו בעולמנו חסר וזה אתה. אנחנו קמים בבוקר עם החסר, והולכים לישון איתו. אין רגע ביממה שאנחנו לא חושבים עליך… לחמת כאריה ונפלת כגיבור, בדיוק כמו שרצית… היית הראשון מכולם, היית הטוב מכולם, וכך תישאר, מנש. יישמת את כל הערכים שגדלת עליהם ואנחנו כל כך גאים בך. בדמנו תמשיך לזרום! מנש, תשמור ותחזק אותנו מלמעלה כמו תמיד!”
ביום כ”ז בניסן תשס”ב (9.4.2002) נפל מנשה בקרב בג’נין.
יהי זכרו ברוך

תגובות

תגובות