בנם של אדוה ויוסף (יוסי). נולד ביום 21.11.1997 בכפר סבא. אח קטן לאיתי והדר – אחיהם מנישואיה הראשונים של אימו, ולאיתי ויעל – אחיהם מנישואיו הראשונים של אביו.

טל גדל והתחנך בכפר סבא, למד בבית הספר היסודי “בן גוריון”, בחטיבת הביניים “בר-לב” ובתיכון “כצנלסון”.

מילדות גילה כישרונות יוצאי דופן במגוון רחב של תחומים ובכל תחום בו עסק, קצר הצלחות רבות. בגיל חמש התחיל ללמוד נגינה על פסנתר, וכשהיה בן עשר כבר ניגן יצירות קלאסיות מורכבות והשתתף בתחרויות נחשבות לפסנתרנים צעירים. הוא היה פסנתרן מחונן ונגן גיטרה מוכשר, וניחן גם בכישרון כתיבה ושירה.

בנוסף, הפגין יכולות ספורטיביות מרשימות והיה בעל רוח ספורטיבית מדבקת ומעוררת השראה. כילד, שיחק בקבוצות הכדורגל “הפועל כפר סבא” ו”ראש העין גיל גול”, בהן זכה להערכה רבה והכיר חברים לכל החיים.

האהבה לכדורגל הייתה חלק בלתי נפרד ממנו, וקבוצת הכדורגל “ברצלונה” הייתה אחת האהבות הגדולות בחייו. עבורו, האהדה לקבוצה לא הייתה עוד תחביב, אלא דרך חיים של ממש.

עם החברים שאיתם גדל בשכונת “חניתה” בכפר סבא, הקים את קבוצת הכדורגל “מ.ס. חניתה”, שהפכה עבורו לבית שני. הוא היה דמות מרכזית ומשמעותית בקבוצה, שחקן נשמה שהניע את הקבוצה קדימה בעזרת הכריזמה שלו, תשוקתו למשחק, רוחו הספורטיבית ומחויבותו לחבריו. הוא לקח חלק פעיל גם בניהול עמוד האינסטגרם של הקבוצה, פרסם תמונות וסרטונים ממשחקים ואימונים ובלט גם שם בחוש ההומור המפותח שלו, שאפשר לו לזהות צדדים מצחיקים בכל סיטואציה.

ב-20.3.2016 התגייס לצה”ל ושירת בחטיבת הנח”ל. הוא שובץ כלוחם בסיירת “עורב”, לקראת סיום המסלול יצא לקורס מ”כים (מפקדי כיתה), ולאחריו שובץ כמפקד כיתה בביסל”ח (בית הספר למקצועות חיל הרגלים). לאורך דרכו הצבאית הצטיין בכל תפקיד אותו ביצע, ואחרי תקופה כמדריך מצטיין, יצא לקורס קצינים.

כקצין, חזר לסיירת “עורב” ושימש כמפקד צוות במשך כשנתיים. באותה התקופה, הרגיש כי יש צורך להעלות את המוטיבציה לשירות קרבי בקרב בוגרי י”ב. הוא יזם פנייה בנושא לראש העיר כפר סבא וכתב: “המערך הלוחם בצה”ל הוא חוד החנית של הצבא. הלוחמים בקצה הם אלו שמכריעים את הקרב ושומרים על מדינתנו ועל שלום האזרחים. לאחרונה אני נחשף לצערי לירידה במוטיבציה לשירות קרבי בארץ בכלל ובכפר סבא בפרט… בעודי עובר על נתונים אלו תהיתי מה היה חסר לי כתלמיד, מלש”ב (מועמד לשירות ביטחון), לקראת הגיוס לצבא כחייל ולוחם… היה חסר לי בעיקר השיח האישי, לדבר עם מישהו שחווה שירות מסוג זה. באופן אישי, אצלי המסע לפולין הוא שהשפיע על רצוני להתגייס לשירות קרבי, מתוך הרצון להגן בגופי על המדינה ולמנוע מאויבינו לבצע שואה נוספת. כאזרח אוהב המדינה בכלל, ואת כפר סבא בפרט (ובטח כמפקד בצבא), קשה לי לעמוד מנגד לאור נתונים אלו. לכן אני מעלה רעיון לפרויקט: ‘מתלבושת אחידה – ליחידה’. פרויקט ראשון מסוגו בו מגיעים לוחמים ולוחמות בעבר ובהווה, בוגרי התיכון, ומספרים מנקודת מבטם שלהם – איך הם חוו את השירות הקרבי, מה הם הפיקו מהשירות, איך הוא השפיע עליהם, כל זאת מתוך ראיית המערך הלוחם כגורם המשמעותי ביותר והמכריע בקרב”.

בספטמבר 2020 יצא לקורס מפקדי פלוגה (מ”פ) במכללה לפיקוד טקטי (מלט”ק). במקביל, למד לתואר ראשון בחינוך באוניברסיטת חיפה. בחירתו בתחום החינוך נעשתה במטרה להרחיב את ארגז הכלים שלו כמפקד. “אני רוצה לדעת איך אני מגיע לפלוגה של מאה ועשרים חיילים ורותם אותם אליי”, אמר.

כשסיים את לימודיו, שובץ כמפקד הפלוגה הרובאית בגדוד “שחם” 931 של חטיבת הנח”ל. טל היה מפקד יוצא מן הכלל, מנהיג אמיתי, מסור ומחויב לתפקיד ולחייליו, שעשה הכול על מנת לאפשר לכל אחד מהם לחוות שירות משמעותי ובעל ערך. הוא היווה עבורם השראה, שימש דוגמה אישית, והחדיר בהם את ערכי הציונות, אהבת הארץ והמדינה והמסירות לתפקיד, לחבריהם ולצבא. בנוסף, דאג באופן שוטף להקנות להם הרגלים וערכים בסיסיים בהם האמין כבן אדם – כבוד, שוויון, נתינה ואהבה לזולת.

לפני יציאה לתרגילים, אימונים או ניווטים, נהג לאסוף את חייליו במעגל ולשיר יחד שירי ארץ ישראל שאת מילותיהם הדפיס עבורם מבעוד מועד. בכל סוף שבוע, בשיחת התדרוך לחייליו לפני היציאה הביתה, ביקש מכולם להוציא טלפונים, להתקשר לסבא וסבתא ולאחל להם שבת שלום.

לקראת צום ט’ באב תשפ”ג, העביר המסר הבא לחייליו: “אנו חווים ימים לא פשוטים בהם המדינה מפולגת, חצויה ומתחיל קרע בעם, קרע שיהיה קשה לאחותו… היום, ערב תשעה באב, אני מבקש לנצל את ההזדמנות לקיים חשבון נפש אישי. חישבו איך נוכל לפעול דווקא מתוך אהבת חינם ובקירוב לבבות. הכירו לעומק את חבריכם למחלקה ולפלוגה ודברו גם עם ההוא שאתם פחות מסתדרים איתו. אולי תגלו דברים מעניינים שלא ידעתם עליו לפני כן. דברו עם ההורים, עם סבא וסבתא שלכם, שאלו לשלומם. אתם הדבר היקר להם ביותר. עצרו להגיד ערב טוב לשומר בקניון. תתלוננו פחות ועשו יותר. אם משהו קורה לא כמו שצריך, השפיעו ותשנו. תשפטו פחות על סמך מראה חיצוני ויותר על סמך אופיו של אדם. נסו לפעול פחות מתוך אמוציות שליליות או על פי פרשנויות המונעות מכעסים. היו אדיבים גם לאנשים שאינכם מכירים. גלו הבנה לטעויות. והכי חשוב – תחייכו כמה שיותר. העם שלנו נדד אלפיים שנה בגלות בגלל שנאת חינם. רק יחד יש בכוחנו ליצור כאן מקום שטוב לחיות בו. אין לנו ארץ אחרת – אלה לא רק מילים מתוך שיר אלא המציאות הקיומית שלנו”.

טל היה אדם ממגנט, שתמיד הפיץ סביבו אור ושמחה. אדם שהכיר את כולם והתחבר לכולם, ושכל מי שפגש התאהב בו ממבט ראשון. הוא היה ה”דבק” של המשפחה ושל החברים, דוד מושלם לאחייניו ובן מסור להוריו. חבר אמת, שיודע להצחיק עד דמעות ולהציע כתף תומכת, ותמיד ראשון לעזור ולהתנדב.

הוא נהנה לארגן אירועים ומפגשים לחברים ולמשפחה כדי לציין ימי הולדת, קבלת דרגה או תפקיד, או לערוך הקרנות משותפות של משחקים וסרטים.

אחרי קרוב לשנה כמ”פ, התבשר כי קיבל את תפקיד מ”פ סיירת “עורב”, ולא היה מאושר ממנו. זה היה תפקיד החלומות שלו, התפקיד שאליו שאף ושבשבילו יצא לקורס מ”פ. הוא היה אמור להיכנס לתפקיד באמצע אוקטובר 2023.

בשבת כ”ב בתשרי, שמחת תורה תשפ”ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה”ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בסוף השבוע של שמחת תורה, היה טל בבסיס הנח”ל בגוש עציון. בבוקר שבת, עם תחילת המתקפה, הוקפץ עם חייליו לאזור עוטף עזה.

כשהגיע עם חייליו לאזור שדרות, חברו לצוות של יחידת הקומנדו “מגלן” והחלו לנהל לחימה מול עשרות מחבלים שהיו במקום. בשלב מסוים הגיעו כוחות נוספים, וטל וחייליו, יחד עם לוחמי “מגלן”, הוקפצו לקיבוץ כפר עזה. דקות ספורות לפני שהגיעו לקיבוץ, נתקלו במארב. צרורות הירי הכבדים של המחבלים הגיעו מימינם, וטל נתן הוראה לחייליו לפרוק מהרכב הממוגן לכיוון הנגדי. הוא יצא מהרכב והחל מיד לחתור למגע לכיוון שממנו הגיע הירי, אך נורה ונפצע אנושות. רגע לפני שנפל, הספיק לסגור את דלת הרכב ובכך הציל את חיי הנהג. דקות ספורות לאחר מכן נקבע מותו.

סרן טל גרושקה נפל בקרב ביום כ”ב בתשרי תשפ”ד (7.10.2023). בן עשרים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן.

אחיו, איתי, ספד לו: “טלוש, לפני עשרים ושש שנה, כשהייתי בן שמונה-עשרה, אמא שלי ואבא שלך באו אלי ואמרו לי שיהיה לי אח קטן. כעסתי מאוד ואמרתי להם שזה ממש חוסר אחריות בגילם, אני ממש זוכר את הכעס שלי. אבל אז נולדת ואי אפשר היה שלא להתאהב בך. הבנתי שהם לא הביאו לי אח, הם הביאו לי את הילד הראשון שלי… תקראו את כתביו, תבקשו לדבר עם פקודיו, עם מפקדיו, עם חבריו, ותלמדו מי היה טל… בין אם ימני, שמאלני, חילוני, דתי, קיבוצניק או תושב פריפריה, כולם העריצו את רב-סרן טל גרושקה. הם אומרים שהוא המפקד הכי טוב שהיה להם בחיים, שהם סמכו עליו, העריכו אותו, אהבו אותו. הוא עשה זאת בענווה ובסקרנות, טעון בסט ערכים של אהבת הארץ וכבוד לזולת שינק מבית. יש לו מצד אחד צילום מצמרר שבו הוא משחק עם ילד פלסטיני, ומנגד ידע לפרוק ראשון בנחישות מהרכב כדי להגן על לוחמיו, וזה כנראה היה גורלו הארור למות מות גיבורים, ובכך אפשר לכוח שלו לחסל את כל המחבלים שנתקלו בהם”.

אחותו, הדר, כתבה את השיר “נזכרת בך”: “נזכרת בך תינוק/ שנולד זה עתה/ עיניים של ים/ אוזניים עוד לא במידתם/ מנשק בובה/ טהור מלידתך// נזכרת בך ילד קטן/ הולך לגן/ חיוך מבויש/ ‘תודה על האוכל’ מנומס/ פסנתר שגדול יותר ממך/ ומנגינה שנשמעת/ גם כשאינך// נזכרת בך כנער/ עדין, חיוך כובש/ מתבגר מול עיניי/ כל יום גבוה קצת יותר/ רואה את האחר/ אף אחד לא שקוף/ מפיץ סביבך רק טוב/ רגיש לכל מכאוב// נזכרת בך חייל/ איך היית מאושר/ הגעת ליעד/ בולט, עוצמתי/ נחוש, אנושי/ לכולם היה ברור/ זה הטל עוד יהיה רמטכ”ל// עברת כברת דרך/ אבל בעצם בשבילי/ תמיד היית ונשארת ילד/ ויותר לא תגדל/ מרוץ חייך חדל/ חושבת עליך טל/ תמונות חייך חולפות מול פניי/ לנצח אוהב אותך/ עד בלי די”.

“לא מפקד רגיל, לא אדם רגיל”, כתב חבר הכנסת חילי טרופר, “טל היה צעיר ברוך כישרונות והיה בו שילוב נדיר בין נגן פסנתר מחונן וכותב שירים לבין דומיננטיות של מפקד ולוחם אמיץ. הייתה בו סקרנות עמוקה וקריאת ספרי עיון ופילוסופיה בשקיקה, אינטליגנציה רגשית נדירה וגם יכולת לרתום, לפקד ולהוביל את חייליו אחריו… אני מניח שאחרי השירות הוא היה עוסק בחינוך וברוח. כך פיקד על חייליו, כך חי את חייו. הכול היה מבחינתו חלק מדרך חיים של נתינה ואהבת אדם. ואולי עוד סיפור אחד קטן על אהבה: ביום הולדתו העשרים וחמש… שלח טל להוריו זר פרחים עם תודה על שהביאו אותו לעולם וחינכו אותו. איזה איש מיוחד”.

פעולות רבות נעשו להנצחת טל, בהן:

חבריו לקבוצת הכדורגל “מ.ס. חניתה” שינו את שם הקבוצה ל”מ.ס. ‘גרושקה’ חניתה” ויזמו טורניר כדורגל שנתי בשם “גביע הגרושקה”, להנצחת אהבתו הגדולה למשחק, תוך שילוב הערכים החשובים לו: ספורטיביות, חברות ואהבת אדם.

בהשראת מילים שכתב טל על דרכו בצה”ל, כתב וביצע אייל שלום את השיר “וכמובן שאלך” (לחן: רן אביב). השיר ניתן להאזנה ביוטיוב.

אימו של טל, אדוה, כתבה ביום הולדתו את השיר “דלפה נפשי מתוגה”. השיר עובד והולחן על ידי יאיר קלינגר ובוצע על ידי יאיר קלינגר וחבורת “הרעננים”. גם אותו ניתן למצוא ביוטיוב.

אדוה גם יצרה הרצאה על דרכו של טל ועל דמותו המיוחדת, המיועדת לתלמידי בתי ספר ולמבוגרים.

גיסתו, אריאלה, הקימה מיזם הנצחה בשם “חלל פתוח לזיכרון”, לאירוח הרצאות של משפחות שכולות בארגונים וחברות.

לזכרו נערך ערב שירי ארץ ישראל, בו ניגן אביו, יוסי, ובו הוקראו קטעים מתוך מכתבים ושירים שכתב. כל ההכנסות הוקדשו לשיקום יישובי העוטף.

בתיכון בכפר סבא יזמה שירה אסף, תלמידת כיתה י”ב, את מיזם #בשביל_טל, שממשיך את דרכו וקורא להתקשר לסבא וסבתא מדי יום שישי ולאחל להם שבת שלום. כך, רבים מבני הגיל השלישי זוכים בהתרגשות רבה לברכת שבת שלום כחלק מצוואתו של טל.