“וַיַּ֣רְא יְהֹוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל־יֵ֨צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיּֽום .וַיִּנָּ֣חֶם יְהֹוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ:”
השם מואס בעולמו – מההיבט של האנושות, ולכן גוזר מבול על העולם, שלמעשה מחריב את העולם. כאשר נשאר שריד של נֹחַ, משפחתו ובעלי החיים שהעלה נֹחַ לתיבה.
בתום המבול שולח נֹחַ עורב, ולאחר מכן יונה – כדי לבדוק את המצב מחוץ לתיבה. כאשר היונה חוזרת עם עלה של זית בפיה, יודע נֹחַ שֶׁקַּלּוּ המים. אלוהים כורת ברית עם נֹחַ ומשפחתו, ומבטיח להם שהמבול לא יחזור. ברית זאת הובאה לידי ביטוי בצורת הקשת בענן.
בסיומה של הפרשה מסופר על מִגדל בָּבֶל, באותה תקופה האנושות כבר היתה מלוכדת אך הם לקחו את הכוח המְלַכֵּד הזה וביקשו לבנות מגדל שראשו בשמים, הם למעשה ראו עצמם כשווים מול בוראם. לאור זאת נותן השם באנושות “בליל” של לשונות, הדבר מסכל את היכולת שלהם לבנות את המגדל .
“וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר”
מסופר על הרב עזריאל הילדסהימר זצ”ל, רבה של גרמניה, שהיה משומרי גחלת היהדות הנאמנה, שפעם נאלץ להגיע לבית תפילה רפורמי, ו”הרבאי” בדיוק היה באמצע ה’דרשה’. לאחר שסיים את דברי ״החכמה״ שלו, פנה הגבאי אל האורח הנכבד ושאל: ‘נו, מה כבודו אומר על הרב שלנו ? ר’ עזריאל השיב : ‘הרב שלכם תרץ לי קושי בספר קהלת, קושיה שאני מתקשה בה כבר שנים רבות!’… אורו פניו של הגבאי: ‘עד כדי כך?! נו, נשמע מה היתה הקשיה!’ הסביר ר’ עזריאל: “תראה, הרי בפרק ג’ בספר קהלת כתובים כל ה’עתים’: ” עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּע עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת: ” וכו’. ולכל דבר והיפוכו אך אין אמצע!
כגון: “עת ללדת ועת למות”, האמצע הוא לא ללדת ולא למות, אלא לחיות את החיים שנקצבו לאדם בעולם. או “עת מלחמה ועת שלום”, האמצע הוא לא שלום ולא מלחמה, הפסקת אש. והשאלה היא: מה נעשה עם “עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבּרֵ”?, מה כאן האמצע? מה יש בין דיבור לשתיקה? הרי כשאדם אינו מדבר הוא שותק וכן להפך? וזו היתה לי קשה במשך שנים, והיום קבלתי תשובה. בדרשתו של רבכם ראיתי שניתן לדבר ולדבר ובעצם לא לומר כלום…” אחר כך לקח אותו הגבאי לסיור מקיף בבית התפילה, והראו לו אותו מבפנים ומבחוץ. בסוף שאל: “ומה אומר הרב כעת?” אמר ר’ עזריאל: “ממש תיבת נח!” ושוב הגבאי שמח עד כדי כך, בית התפילה שלהם הוא בבחינת תיבת נח שהצילה מהמבול!
הגבאי שמח עד ששמע את ההסבר: “בית התפילה הוא כמו תיבת נח, עליה נאמר…:”מבית ומחוץ בכפר”, וגם כאן, הכפירה נראית הן “מבפנים והן מבחוץ”. – אין אמצע, אין דרך …
חודש מר חשוון טוב ומבורך
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
