וַיֵּ֣שֶׁב יַֽעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן- יעקב מגיע למנוחה והנחלה ומתיישב עם משפחתו בנחלת אבותיו. יעקב לא מסתיר את חיבתו לבן זקוניו יוסף ומעניק לו כְּתֹנֶת פסים. אֶחיו של יוסף מקנאים בו, גם בשל התנשאותו מעליהם ובשל חלומותיו שמראים על כמה הוא גדול מהם.
במצוות אביו, יוסף מגיע לבקר את אֶחָיו הרועים בעמק דוֹתָן, יוסף מביא להם מזון, אך אלו מתנכלים לו ובתחילה משליכים אותו לבור, ולבסוף מוכרים אותו לעבד במצרים. יוסף נמכר לבית פּוֹטִיפָר, שר הטבחים המצרי ומנהל את משק ביתו. אשתו של פוטיפר חושקת ביוסף יפה התואר, ומנסָה לפַתּוֹתוֹ. יוסף בורח ממנה, והיא מאשימה אותו בפיתוי, הוא נכלא. שם פוגש יוסף את שַׂר המַשְׁקִים ושר האופים, המספרים לו על חלומותיהם. יוסף פותר את החלומות. פתרון החלומות אכן מתרחש כפי שניבא אותם יוסף.
הפרשה נקטעת בשיא , ומספרת את סיפור יהודה ותמר, והתאומים שנולדו מהם, פרץ וזרח. (פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן :ו חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב:ְ עַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה: וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד:ְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד…. )
וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֔יו חֲל֣וֹם חָלַ֔מְנוּ וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹת֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא לֵֽאלֹהִים֙ פִּתְרֹנִ֔ים סַפְּרוּ־נָ֖א לִֽי
שר המשקים ושר האופים חלמו חלומות כעניין עבודתם. האחד חלם שהוא סוחט ענבים עבור כוס פרעה, והשני שהוא נושא סלי מאפה על ראשו. שמע יוסף, ופתר לשר המשקים לטובה, שבעוד שלושה ימים, כמניין שריגי הגפן שראה, ישיבו פרעה לשרת לפניו. ולשר האופים פתר שבעוד שלושה ימים, כמניין הסלים שראה, יתלהו פרעה.
כיצד ידע יוסף לפתור לזה למוות ולזה לחיים? קושיה ידועה ותירוצים רבים לה …
נדגים במשל: איכר אסף יבולו בשק, הניחו על שכמו והלך למכור אותו בעיירה הקרובה, להרוויח לחמו. רוח נעימה נשבה, וכובע הקש, רחב התיתורה, הצל מפני קרני השמש היוקדת. הדרך השתרעה לפניו למלא העין, והיה לו פנאי למכביר להרהר וכיוון שהיה הוגה היטב. אמר לעצמו: “אשרי שיש לי רגלים, להלך בהן לעיירה. וברוך השם שיש לי כתף, להניח עליה את השק הכבד. ומזלי שיש לי גב, לתמוך את השק הכבד. אבל רגע… למה הראש?!”… חשב וחשב, והדרך ארוכה. יכול היה להקדיש זמן רב למחשבה. הפך בה והפך בה, ומצא: “ודאי, מה השאלה – הראש, לחבוש עליו את הכובע הרחב, להגן מפני קרני השמש הקופחת!”…
ואם זו המסקנה?! , באמת לא היה לראשו כל שימוש אחר! אנו, שהרי הראש נועד להגות למשל – ” שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא יְהֹוָה הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ:” (תהלים קכח, א-ב). מסבירים רבותינו “יְגִיעַ כַּפֶּיךָ “, ולא יגיע מוחך. בחלומות שר המשקים פעל בידיו, סחט את הענבים והניח את הכוס על כף פרעה, ניחא. אבל שר האופים השתמש בראשו כבמדף, “… שְׁלשָׁ֛ה סַלֵּ֥י חֹרִ֖י עַל־רֹאשִֽׁי ” – וכי עבור זה נועד הראש?!…בכך הבין יוסף כי זהו סופו של שר האופים.
יהי רצון שיתקיים בנו את דרשתו של רבי ישראל מסלנט זצ”ל, “שירגיל האדם עצמו לעסוק במלאכתו ובמסחר וראשו יהיה שקוע בתלמודו”
אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ יְלָדֵינוּ וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מִכַּלל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבַשִּׁבְיָה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
