הפרשה נפתחת כרגיל בפנייתו של הקב"ה למשה רבנו , לאמר:
שלח לך אנשים אשר ייכנסו לארץ כנען אשר נותן ה' עבור בני ישראל , כאשר בראש כל קבוצה יעמוד נשיא.
לאחר מכן שולח את הקבוצות משה ממדבר פארן , אשר על פי יהוה כולם אנשים ראשי בני ישראל הם.
ואלה שמותם: למטה ראובן שמוע בן זכור , למטה שמעון שפט בן חורי , למטה יהודה כלב בן יפונה , למטה יששכר יגאל בן יוסף , למטה אפרים הצדיק הגדול הושע בן נון ועוד מטות.
לאחר שמשה שלח את המטות ואת נשיאיהם לתור ולהיכנס לארץ כנען , קרא משה להושע בן נון (יהושע). ולאחר מכן שולח את המטות , ואומר להם לעלות בנגב ולעלות אל הרי הנגב.
ומשם לתצפת ולראות את הארץ , ולראות אם העם היושב עליה הוא מעט או רב.
ואם הארץ אשר הם יושבים בה היא טובה או רעה , ומהם ערי הארץ אשר יתיישבו בה , ולחנות ולהתבצר שמה.
ואם הארץ שמנה או רזה , ואם יש בה עצים , או אין ובמידה ויש לקחת מפרי הארץ , ולאכול ענבים מהפירות.
לאחר מכן מסופר שהשליחים עלו לנגב ולחברון , ושם נמצאים אחימן ששי ותלמי ילידי הענק אשר בנו את העיר חברון במשך שבע שנים.
לאחר מכן השליחים באו עד נחל אשכול , ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים , ונשאו אותם במוט , וגם רימונים ותאנים.
למקום ההוא קראו נחל אשכול , על אודות האשכול אשר כרתו משם בני ישראל.
בפרשה מתואר המסע של השליחים בארץ ישראל וביקוריהם בערי כנען ובנגב ובחברון.
